התשובה לתובעים הטרדנים?

השאלה האם מוסמכים בתי-המשפט למנוע מבעל דין טרדן לפנות לערכאות באמצעות הוצאת "צו חוסם" מעוררת סוגיות מהותיות ביחס לגבולות סמכות בית-המשפט בכלל ולהגבלות על זכות הגישה לערכאות בפרט. לאחר שנים של חוסר ודאות ופסיקות סותרות, הכריע בית-המשפט העליון וקבע כי ניתן לחסום תובעים טרדנים מנקיטת הליכים משפטיים.

תופעת התובעים הטרדניים היא תופעה ידועה המעסיקה את בתי המשפט בארץ ובחו"ל. השאלה האם מוסמכים בתי-המשפט בישראל למנוע מבעל דין טרדן לפנות לערכאות התעוררה לראשונה בבית-המשפט העליון בשנות ה-70 של המאה ה-20 בפרשת אלון. התשובה שניתנה לשאלה זו הייתה שלילית, ונקבע כי "גם לטרדנים שמורה זכות הגישה אל בתי המשפט". במשך הזמן, הוציאו בתי המשפט צו חוסם כנגד תובע טרדן, ואסרו על נקיטת הליכים הקשורים להליכים שהסתיימו, כגון בקשות ל"עיון חוזר" או ל"ביטול החלטה", וכן פתיחת הליכים חדשים בסוגיות שהוכרעו בפסק-דין חלוט. את סמכותם ביססו בתי-המשפט על סמכותם הטבועה ועל סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984.

חרף הפסיקה אשר עשתה הלכה למעשה שימוש בצווים חוסמים, היו גם פסיקות סותרות, אשר שבו על הגישה לפיה אין לבית-המשפט סמכות להטיל מגבלות שיחסמו תובעים טרדניים. אכן, עד להכרעה של בית-המשפט העליון בעניין סימון (11.11.2021), הלכת אלון הוותיקה לא נהפכה באופן רשמי ולאחר דיון מעמיק. גם ניסיון של המחוקק לומר את דברו לא התקדם, עת נזנחה הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018, אשר תכליתה הייתה להסדיר נושא זה.

בעניין סימון, נדונה בקשה לצו חוסם כנגד זוג תובעים אשר ניהלו כ-390 הליכים, מתוכם כ-150 בבית-המשפט העליון, ונקבע לראשונה, באופן ברור, כי קיימת סמכות להוציא צו חוסם כנגד תובע טרדן. בית-המשפט ציין כי תובע טרדן למעשה כבר קיבל את יומו בבית-המשפט, וזכותו לפנות לערכאות מוצתה. על כן, נקבע כי ניתן לחסום תובע טרדן מלהגיש בקשות או לפתוח הליכים חדשים ביחס לנושאים שהבירור השיפוטי בעניינם הסתיים. 

בית-המשפט קבע כי בעת בחינת הטלת צו חוסם על מתדיין טרדן יש לבצע בדיקה דו שלבית: בשלב הראשון, בית-המשפט צריך להשתכנע, כעניין עובדתי המשתנה בין מקרה למקרה, כי אכן מדובר במתדיין טרדן. השיקולים שבית-המשפט התווה לצורך הסיווג כמתדיין טרדן הם: כמות ההליכים; התרשמות בית-המשפט כי מדובר בהליכי סרק או חסרי תוחלת; התנהלות דיונית המעמיסה ומציפה את מערכת המשפט; כמו כן, נקבע שבית-המשפט יכול להיעזר בהחלטות שיפוטיות קודמות שניתנו לגבי המתדיין הטרדן, וזאת בזהירות יתרה וללא התפרקות משיקול דעתו. 

לאחר סיווג המתדיין כמתדיין טרדן, יש להמשיך לשלב השני והוא בחינת מבחני המידתיות. המבחן הראשון, מבחן הקשר הרציונלי בין המגבלות ותנאי הצו החוסם ובין תכלית ריסון התנהגותו. במבחן זה על בית-המשפט לבחון האם בכוחם של התנאים המבוקשים בצו למנוע את התנהגותו הטורדנית. בית-המשפט צריך לקבוע במסגרת צו חוסם רק את התנאים שעשויים למנוע את ההתנהגות הטורדנית, מבלי לפגוע באופן שרירותי במימוש זכות הגישה. 

המבחן השני, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. במסגרתו, על בית-המשפט לבחון האם הצו החוסם בכלל, ותנאיו הספציפיים בפרט, הם האמצעי שפגיעתו פחותה על מנת להביא למימוש התכלית של מניעת ההתנהגות הטורדנית. במבחן זה על בית-המשפט לבחון האם ניתן למנוע את התנהגותו הטורדנית באפיקים משפטיים אחרים, או בתנאים מגבילים שחומרתם פחותה. 

בהתאם למבחן השלישי, מבחן המידתיות הצר, על בית-המשפט לבדוק האם התועלת שצומחת מהגבלת המתדיין הטרדן גבוהה מהפגיעה בזכותו לגישה לערכאות. הגבלת מתדיין טרדן מביאה לחיסכון בזמן שיפוטי, לשמירה על כספי הציבור, מספקת הגנה לצד שכנגדו מופעלים הליכי הסרק במסגרת ההתנהגות הטורדנית, ומחזקת את מימוש  זכות הגישה לערכאות של הציבור הרחב. אל מול תועלות אלה עומדת כמובן זכותו החוקתית של המתדיין הטרדן לגשת לערכאות, ולפיכך, יש לבחון את משך התקופה שבה יוגבל המתדיין הטרדן מלפנות לערכאות מתוקף הצו, או את הגבלת תחולתו לגבי הליכים מסוימים. 

לסיכום, בעניין סימון הוכרה לראשונה הסמכות לתת סעד של צו חוסם כלפיי מתדיין טרדן. הלכה זו חשובה ומשמעותית מאד בעיקר על רקע מצבה של מערכת המשפט והעומס הרב המוטל עליה. עם זאת, אסור להקל ראש בחסימת הדרך לבית-המשפט. אם כן, כפי שנקבע בהלכת אלון, גם לטרדנים שמורה זכות הגישה לבתי-המשפט, אך קיימת סמכות לחסום את דרכם במקרים המתאימים. יש לקוות כי השימוש של בתי-המשפט בכלי זה ייעשה בחוכמה, ויאפשר להתמודד באופן יעיל עם התופעה של תביעות טרדניות המעמיסות על המערכת השיפוטית. ההלכה החשובה שנקבעה בעניין סימון הותירה כמה שאלות פתוחות ביחס להפעלת הסמכות, וטוב יהיה אם המחוקק יראה בכך קריאת השכמה ויקדם את יוזמת החקיקה בנושא.

----------------------------------------------------------------------------

* מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס, המכללה למינהל.

** סטודנטית למשפטים בשנה השלישית בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס, המכללה למינהל.

(1) תובעים טרדניים מתאפיינים בהגשת בקשות סרק מרובות באותם הליכים, בהגשת בקשות לאחר שההליך הסתיים בפסק דין חלוט, בפתיחת הליכים חדשים בנושאים שהוכרעו תוך התעלמות מעקרון סופיות הדיון ובפתיחת הליכי סרק נגד נתבעים רבים ללא כל ביסוס משפטי או עובדתי. פעמים רבות מצטרפת להתנהגויות אלו גם שימוש בשפה בוטה, משתלחת או מאיימת. יורם רבין ואלון רודס "צווים חוסמים" משפט מפתח 5, 137, 141–140 (2019).

(2) ע"א 181/75 אלון נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 124 (1975). 

(3) שם, בעמ' 126.

(4) השופט חיים כהן הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וציין כי אינו יודע "מנין לו לשופט המלומד סמכות לצוות על כך שבקשה או תובענה שיוגשו על ידי מתדיין פלוני [...] לא יובאו לדיון ולבירור. [...] עניין הוא למתקין התקנות או למחוקק לענות בו, ואין בכל כדי להצדיק נטילת שררה שיפוטית ללא סמכות." שם, בעמ' 125.

(5) בג"ץ 668/14 ואן קול נ' מדינת ישראל (נבו 14.8.2014); ת"א (מחוזי ת"א) 58988-12-16 ואן קול נ' מדינת ישראל (נבו  20.3.2017); ע"פ (מחוזי י-ם) 24602-05-15 בידרמן נ' עירית ירושלים (נבו 22.6.2015); ת"א (מחוזי ת"א) 44772-04-15 מרבי נ' מדינת ישראל (נבו 25.1.2016); רת"ק (מחוזי ת"א) 8308-05-12 צנעני נ' מסר (נבו 21.3.2017); ת"א (מחוזי ת"א) 2446/06 ליבל נ' רוטשילד (נבו 5.12.2016); תמ"ש (משפחה י-ם) 25202-09-10 ר"י נ' ע"י (נבו 20.3.2011); תמ"ש (משפחה ת"א) 24590-04-12 י נ' י, פס' 136 לפסק הדין (נבו 15.9.2014). 

(6) שם; פרשת ואן קול, לעיל ה"ש 5; עניין בידרמן, לעיל ה"ש 5; עניין מרבי, לעיל ה"ש 5; עניין צנעני, לעיל ה"ש 5; עניין ליבל, לעיל ה"ש 5.

(7) ה"פ (מחוזי י-ם) 31706-06-19 מדינת ישראל נ' סימון (נבו 26.12.2019); בשג"ץ 4748/06 שקד נ' תפוחי (נבו 2.8.2006); בעמ"ש (מחוזי ת"א) 16608-11-14 יי"ע נ' מ"ט, פס' 18 לפסק הדין של השופט ענבר (נבו 3.3.2016).

(8) ע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון (נבו 11.11.2021).  

(9) המחוקק העניק לבית המשפט סמכות להתמודד עם תופעת השימוש לרעה בהליכי משפט בדרכים שונות, כמו למשל: תק' 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), המאפשרת לבית המשפט להורות על מחיקת תביעות מנימוקים שונים כגון תביעות נעדרות עילה, או שהן טרדניות או קנטרניות; תק' 42 לתקנות סדר הדין האזרחי המתירה למחוק כל כתב טענות, כולו או מקצתו, אם סבר בית המשפט כי בעל הדין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט; תק' 151(ג) ו-156 לתקנות סדר הדין קובעות כי התנהלות בעלי הדין, ובכלל זה שימוש לרעה בהליכי משפט והארכת הדיון שלא לצורך בטענות סרק, מהווה שיקול להטלת הוצאות על בעל הדין..

(10) ע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577 (1997); אהרן ברק "זכות הגישה למערכת השיפוטית" ספר שלמה לוין 31, 32–34 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאל קרייני עורכים 2013); יורם רבין "זכות הגישה לערכאות: מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה 217 (2000). 

(11) פרשת אלון, לעיל ה"ש 2.

(12)   עניין סימון, לעיל ה"ש 8.