מתוכנית התואר השני בפסיכולוגיה קלינית לפרסום בכתב עת יוקרתי

האם בינה מלאכותית יכולה להיתפס כאמפתית במענה לשאלות בתחום בריאות הנפש? ואם כן – איזו משמעות יכולה להיות לכך? בשאלה הזו עסק מחקר שעשתה הדס ברוקנר במסגרת לימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

המחקר, אותו הנחה ד"ר רפאל יונתן לאוס, זכה להתפרסם בכתב העת Counselling and psychotherapy research, השג מרשים בפרט כשמדובר בעבודת גמר לתואר שני.

ברוקנר רצתה לבדוק שני דברים במסגרת המחקר שלה: האחד הוא עד כמה תגובות של צ'טבוט מבוסס AI נחוות על ידי מטופלים כאמפתיות בהשוואה לתגובות כתובות של מטפל אנושי שניתנו במסגרת פורום ייעוץ מקוון, והשני - מה ההבדל בין צורת וסוג ההתערבות של הבינה המלאכותית לעומת זו של המטפלים האנושיים.

"המחקר הראשוני שלי היה בכיוון שונה לחלוטין, אבל מסיבות שונות לא הצלחנו לקדם אותו", מספרת ברוקנר, "הייתי צריכה לחשוב על מחקר חדש, שלא יתבסס על איסוף נתונים כי לא היה לי הרבה זמן. בתרבות שבה יש נטייה לפתרונות מהירים וזמינים, עניין אותי לבדוק עד כמה אנשים באמת פונים לכליAI כשהם זקוקים לעזרה נפשית, ועד כמה הכלים האלו, שיכולים לחקות שפה טבעית בצורה יוצאת מהכלל, יכולים להביע רגש באופן כללי, ואמפתיה בפרט".

מהמחקר של ברוקנר עולה כי התשובה לשאלה האם תגובות של צ'טבוט מבוסס AI נחוות על ידי מטופלים כאמפתיות בהשוואה לתגובות כתובות של מטפל אנושי - היא חיובית. "אנחנו יודעים ממחקרים קודמים כי כלי AI שונים נתפסו כיותר אמפתיים מרופאי משפחה", אומר ד"ר יונתן לאוס, פסיכולוג קליני ומרצה בכיר בסגל תוכנית המוסמך בתואר השני בפסיכולוגיה קלינית. "המחקר הנוכחי מצא תוצאות דומות גם בהשוואה לתגובות כתובות של מטפלים בתחום בריאות הנפש".

לרתום את היכולות לספק משוב אמפתי לתהליך ההכשרה של מטפלים

המחקר בחן תשובות שקיבלו פונים ופונות לפורום אינטרנטי של תמיכה נפשית, פורום שבו יכולים להגיב רק מטפלים. את השאלות שנבחנו במחקר העבירו לצ'טבוט של בינה מלאכותית, ואז נערכה השוואה בין התשובות האנושיות ותגובות ה-AI על פי רמת האמפתיה (שהוערכה בשני מדדים על ידי שתי שופטות) וסוג ההתערבות.

"הממצאים הראו כי התגובות של הצ'טבוט נחוו כיותר אמפתיות מאלו של המטפלים האנושיים", אומר ד"ר יונתן לאוס, "הן נחוו ככאלו שיכולות להבין בצורה טובה יותר את נקודת המבט של האחר וכן להפגין דאגה לטובתו".

בנוסף, עלה מהמחקר כי היה הבדל מובהק בין אופי ההתערבות של הצ'טבוט מבוסס הבינה המלאכותית לאופי ההתערבות של המטפלים האנושיים. "מטפלים אנושים נטו יותר להסביר ופחות להציג הזדהות. מטפלים אנושיים נתנו יותר עצות ואינפורמציה, ובאופן כללי נטו לחקור ולשאול שאלות הבהרה יותר מאשר הבינה המלאכותית".

ד"ר יונתן לאוס אומר כי יש לפרש את הממצאים ולגזור מהם המלצות בזהירות רבה. "מחקר קודם הראה כי כאשר אנשים יודעים שהתגובה ניתנה על ידי AI היא נחווית על ידם כפחות אמפתית מאשר כאשר הם אינם יודעים זאת. נראה שבני אדם מעוניינים שאדם אחר יהיה מושקע בהם רגשית, ינסה להבין אותם ולראות את הדברים דרך העיניים שלהם".

לדבריו, מה שניתן להפיק מהמחקר הזה וממחקרים דומים אם יעשו – היא דרך נוספת שבה ניתן לרתום את הבינה המלאכותית לטובת שיפור הטיפול הנפשי. "זה נפלא שהבינה המלאכותית יכולה להתנסח בצורה שנחווית אמפתית. אנחנו כמטפלים וכמי שמלמדים את המטפלים העתידיים צריכים לחשוב איך ניתן ללמוד ממנה, איך ניתן לשלב את היכולות שלה בתהליך ההכשרה. למשל - אפשר ללמוד מבינה מלאכותית באמצעות משוב על תמלולי טיפולים או סימולציות כיצד לשפר את הניסוח שלנו כמטפלים אנושיים שמסוגלים להיות מושקעים רגשית באחר ולהיות אמפתיים באופן עמוק, כדי שיחווה כיותר אמפתי", הוא אומר, "במקביל צריך לזכור שזה רק כלי תומך הכשרה בהיבט מסוים. למטפל אנושי יכולים להיות מגוון שיקולים נוספים בבחירת ההתערבות והניסוח. לפעמים הדבר שהמטפל רוצה לעשות הוא, למשל, לעמת את המטופל עם אמיתות או אפשרויות לא נוחות. בניגוד ל-AI מטפל אנושי מעוניין גם בכנות ואותנטיות כך שהשאלה היא לא רק מה הדבר שיחווה הכי אמפתי שניתן לומר, אלא גם מה הדבר שהמטפל באמת מרגיש ויכול לעמוד מאחוריו. זה לא מפתיע בהיבט הזה שמטופלים מעוניינים באמפתיה אנושית דווקא שכאשר היא אנושית (ואמיתית) היא יקרה וקשה יותר להענקה".

לדבריו, דרך נוספת שהם ממליצים עליה במאמר כדי להפיק תועלת מהיכולת הזו של AI היא לשלב אותה בשלב המנהלתי של פנייה לטיפול, ניסיון לקבוע תור, מילוי שאלון מקדים וכדומה. כך ההליך הבירוקרטי יוכל להפוך לרך יותר באמצעות תגובות המנוסחות גם מתוך שאיפה להיחוות באופן אמפתי על ידי הפונים.

 ד"ר יונתן לאוס, פסיכולוג קליני ומרצה בכיר בסגל תוכנית המוסמך בתואר השני בפסיכולוגיה קלינית