"שעת נעילה": כשהמלחמה נהפכת למוצר אטרקטיבי בטלוויזיה

מלחמה היתה מאז ומתמיד מחוז הקונצנזוס של החברה הישראלית. המקום שבו כביכול מתבטלות המחלוקות הפנימיות ושבו, מאוחדים מתמיד, יוצאים הישראלים להגן על מולדתם. מי שמספר את סיפור המלחמה, מספר לכאורה את "הסיפור שלנו" ובכך פונה אל מכנה משותף רחב מאוד. אבל במקרה זה, כך נדמה, צריך לראות את המלחמה כמנוף שיווקי, ככלי בשירות המיתוג הטלוויזיוני. במהלך זה אפשר היה לזהות שתי מגמות משלימות. האחת, נשענת על הזיכרון הציבורי של מלחמת יום כיפור. סיסמאות כמו "המלחמה ששינתה את הכל" או "המלחמה ששינתה אותנו לעד" מבוססות על מיתוגה הידוע, המוסכם, של מלחמת יום כיפור כטראומה קולקטיבית. על הסכמה זו נשען המהלך השיווקי של הסדרה ביעילות רבה.

מגמה נוספת מתבססת על הדהודה של העוצמה. של ההון. חוויית הגודל של מלחמת יום כיפור מיתרגמת כאן לכוח שיווקי. כותרות כגון "הסדרה היקרה ביותר שהופקה בישראל" או "סדרה שטרם נראתה כמותה בישראל" מבקשות לפתות את הצופה ולגייסו לזירה שבה שולט הכוח. לא הכוח הצבאי אלא זה של ההון הסימבולי. גם ההודעה על מכירת הסדרה לגוף שידור גלובלי (לאחרונה פורסם כי הסדרה נמכרה ל־HBO), היא חלק מאותו אתוס טלוויזיוני הכרחי. המכירה מקנה את הגושפנקה ליצירה; מוכיחה לכאורה את ערכה האמנותי, המסחרי, ומעלה תרומה נוספת להפיכת הסדרה למשהו "שחייבים לראות".