איך מדברים עם ילדים על מלחמה? מומחיות מסבירות

בשבועות האחרונים ישראל חווה מלחמה קשה עם הרוגים ופצועים רבים, מרביתם אזרחים שנרצחו במתקפת טרור אכזרית. גם מי שאינם במעגל הפגיעה הישיר חווים את הסיטואציה מעוררת החרדה הזו, ומתקשים פעמים רבות לתפקד.

במצב הזה עולות באופן טבעי שאלות הקשורות לאופן שבו יש לדבר עם ילדים ובני נוער על המצב: האם ליזום שיחה? עד כמה להיכנס לפרטים? איך להימנע ממידע שעלול לייצר חרדות?

"לפני שניגשים להרגיע את הילדים, זכרו את המשוואה הפשוטה: הורים רגועים = ילדים פחות נסערים", אומרת ד"ר שירי דניאלס, ראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי והמנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן. "כשאנו מרגישים חוסר אונים ובהלה, אנחנו לא מסוגלים לספק לילדינו את הביטחון הדרוש, ואף עלולים להחריף את החרדה בה הם מצויים. לכן חשוב, גם באמצעות שפת הגוף והבעות הפנים, לשדר להם שמולם עומד מבוגר אחראי ואכפתי, שיכול ורוצה לשמש עבורם כתובת להתייעצות, להרגעה ולסיוע. אין צורך להסתיר את רגשותיכם על מנת לתת לגיטימציה לתחושות הילד.
יחד עם זאת, לא מומלץ להגיב באופן קיצוני ונסער בנוכחות הילד. רצוי לנהל שיחה עם הילד במצב רגוע ושקול ככל הניתן", אומרת ד"ר דניאלס,
"לכן אל תשכחו את עצמכם - לפני שאתם ניגשים לתמוך בילדים, גייסו לעצמכם תמיכה ושתפו במה שעובר עליכם אנשים קרובים".

לספק ידע מותאם גיל וסיטואציה

ד"ר אלה שראל מחלב, מרצה בתוכנית התואר השני בייעוץ חינוכי ובתואר שני בלימודי משפחה, אומרת כי חשוב להתאים את הידע שמספקים לילדים בהתאם לגיל ולמעגלי הפגיעה בהם הם נמצאים. "יש ילדים שחוו את הזוועות בעצמם, והם במעגל הפגיעה הראשון. במקביל יש ילדים במעגלי פגיעה רחוקים יותר, למשל ילדים שפונו מבתיהם, או ילדים שחיים במרכז הארץ, למשל, וחווים את ההפגזות. אופן ההתייחסות שונה בכל מעגל פגיעה, אבל העקרונות של ההתנהלות זהים".

*כל המרואיינות בכתבה מתייחסות לאופן שבו יש להתנהל מול ילדים ובני נוער שאינם במעגל הפגיעה הראשון.*

"ידע מרגיע ושימוש נכון בשפה מסייע לארגן את הידע", אומרת ד"ר שראל מחלב, "לכן חשובה ההבחנה בין מבצעים למלחמה. אנחנו 'רגילים' למבצעים צבאיים. אפילו לילדים קטנים יחסית יש זיכרון של מבצעים קודמים. לכן, במצב הנוכחי חשוב להסביר מה ההבדל בין מלחמה למבצע. עברנו אירוע קשה ואחר ממה שאנחנו מכירים, הגבולות שלנו נפרצו והיתה חדירה של מחבלים. בגלל גודל האירוע אנו במצב מלחמה, מצב בו הצבא משתמש בכוחות רבים יותר ובכלי לחימה רבים יותר ואף מיוחדים ששמורים רק למצב מלחמה כדי להגן על המדינה", היא מסבירה. "עם ילד קטן יותר נדבר לאט יותר, קודם נשמע מה הוא יודע ומה מעניין אותו וננסה לעשות לו סדר ולהשיב לו על השאלות שמעסיקות אותו. לעיתים נגלה שהשאלות שמעסיקות אותו הן שונות מאלה שאנו חושבים".

נער בן 16, לדבריה, יהיה עסוק בשאלות אחרות לגמרי שעוסקות בין היתר בפילוסופיה על משמעות החיים, למה יש רוע בעולם, איך צה"ל הופתע והאם אנחנו יכולים לסמוך עליו, לצד השאלות הבסיסיות שהן של כל הגילאים למשל, האם אני מוגן וכדומה. "במקרה כזה נרצה לשמוע קודם כל את דעתו לשאלות אלה, ונדאג להעביר מסר שכל השאלות האלה מעסיקות רבים עכשיו, והן לגיטימיות. כמו כן נרצה לסייע לו להבין שהאירוע הראשוני בו הופתענו ובאמת לא הייתה הגנה על אזרחים הסתיים, וכעת עוברים ממצב של הגנה וחוסר וודאות למצב של התקפה ויוזמה. סגירת האירוע של פריצת הגדר וחדירה מאסיבית של מחבלים והדגשה כי האירוע הזה נגמר למרות שהמלחמה ממשיכה, יעזרו למתבגרים להחזיר בהדרגה את תחושת המוגנות שהתערערה אצלם. במקביל, אפשר לעשות פעולות שונות שמוסיפות לתחושת הביטחון כמו להכין את המרחב המוגן יחד, לעזור למשפחה או לנזקקים בקהילה".

השיחה עם ילדים יכולה להתחיל בלשאול אותם מה הם רוצים לשאול אותנו. "לפעמים הדברים שמטרידים ילדים שונים לגמרי ממה שאנחנו משערים", אומרת ד"ר שראל מחלב, "באחד ממעגלי השיח שעשיתי עם ילדים בני 5-3 הם שאלו בעיקר שאלות כגון 'מה קורה אם אני במקלחת ופתאום יש אזעקה?' הם יכולים גם להיות מאוד מוטרדים, למשל, איפה יעשו פיפי כשהם במרחב המוגן. כשנותנים לילדים לשאול, אנחנו כהורים יכולים לראות מה הדברים שמפחידים אותם ולנסות לעשות להם סדר".

הסבר פשוט, אמיתי ומינימלי

ד"ר יעל דפנה טליאס, מרצה לחינוך לגיל הרך ולחינוך מיוחד בבית הספר לחינוך, מאמינה גם היא כי יש ליזום את השיחה על המצב עם הילדים, כמובן באופן מותאם גיל, ובהתאם ליכולת של ההורים להשמיע ולספר. "העקרון הראשון של שיחה כזו הוא לומר את האמת", היא אומרת. "חשוב למצוא את הדרך לומר לילדים רכים את האמת באופן שישרה עליהם ביטחון. חשוב לא להציף את הילד במידע מפחיד. ההסבר צריך להיות פשוט, אמיתי ומינימלי. צריך לתת לילד לשאול שאלות, ולענות בצורה פשוטה, בלי מילים מתחכמות או מילים חדשות, ולהסביר לו מונחים שאולי הוא לא מכיר. למשל, כשילד שואל מה זה חמאס/מחבלים – לענות ברמה הפשוטה ביותר שאלו אויבים, אנשים שרוצים לעשות רע. ולהוסיף, שיש לנו הרבה אנשים שמגנים עלינו בכל מיני אופנים. או למשל כשמדברים על עזה – לילדים קטנים ניתן להגיד שזו עיר מחוץ לישראל. לילדים גדולים יותר אפשר להראות את המיקום על המפה".

ד"ר טליאס אומרת כי חשוב להסביר לילדים ולא להתעלם, גם כאשר אין להורה תשובה. "אנחנו כהורים צריכים להיות מקור המידע הטוב ביותר עבור הילדים שלנו. גם כשיש שאלות שאנחנו לא בהכרח יודעים עליהן את התשובה, כמו – מתי אבא יחזור ממילואים? חשוב להבטיח לילד שברגע שנדע נשתף אותו".

ד"ר טליאס מוסיפה כי כשמנהלים שיחה עם הילד, חשוב לשמור על קשר עין. "אל תנהלו את השיחה כשהילד בחדר אחר. תשבו לידו, תחבקו אותו, המגע נותן תחושת ביטחון ומשדר לילדים שאתם איתם".

מה קורה כשילד לא שואל שאלות? ד"ר טליאס אומרת כי לפעמים ילדים לא שואלים שאלות, מסיבות שונות, אבל הם יכולים לחוות מצוקה. "נוכל לראות ילדים שלא מדברים ולא מביעים חששות במילים, אבל סובלים מחוסר תיאבון, מסתגרים, חווים חוסר עצמאות". לילדים שקשה להתבטא אפשר להציע לצייר ולשחק, כדי להביע בדרכים אחרות את מה שהם חווים. "אפשר לתת לילד בובות, למשל, או לגו, ולראות איזה משחק הם מפתחים. דרך המשחק הזה אנחנו יכולים להיחשף למה שעובר עליהם. חשוב שהמשחק/יצירה יעשו בסביבה סטרילית, למשל בחדר של הילד, לא בסלון כשהטלוויזיה ברקע. ההורה יכול להיות שותף פעיל במשחק, או רק לצפות מהצד ולראות אילו קשיים ופחדים עולים מהמשחק הזה".

בין אם זו שיחה או משחק, חשוב לעשות סיכום, אומרת ד"ר טליאס. "חשוב לשאול את הילד בסוף השיחה/משחק איך הוא מרגיש. גם אם הילד לא מדבר – אפשר להגיד לו 'כן, זה באמת קשה, אבל אני פה בשבילך', ולתת בשיחה הזו מקום לחרדה, לכעסים ולדאגות".

לנסות לבסס שגרה בהתאם למה שהילד/נער מסוגל

ד"ר דניאלס מציינת כי כאשר מדובר בילדים בוגרים ובנוער אשר נחשפו לאירועים בתקשורת, חשוב לשוחח עמם בהלימה לגילם. את השיחה יש לבסס על מידע עובדתי ולהימנע מתיאורים דרמטיים ומעצימי חרדה. חשוב להקפיד על מידע מדויק (להבדיל משמועות, השערות או פרשנויות), במינון מתאים ולהימנע מעומס.

ד"ר שראל מחלב מציינת כי כאשר מדובר בילדים גדולים קשה למנוע מהם לראות סרטונים, שחלקם עלולים לכלול תמונות קשות מאוד. "חשוב להסביר לבני הנוער ולילדים מדוע כדאי להימנע מהצפייה הזו, אבל במקביל להגיד להם שאם הם צופים בתמונות מטרידות וקשות – שיבואו לדבר איתכם, ההורים".

ד"ר שראל מחלב מציינת כי במצב הנוכחי חשוב לנסות לייצר שגרה ולהחזיר לפעולה. "לא לשלול דיבור אישי על קשיים ופחדים כמובן, אבל כן להניע בחזרה לפעולה". לכן, לדבריה, השמירה על השגרה חשובה בכל הגילאים, וצריכה להיות מותאמת למה שהילד/נער יכול לעשות, ולמעגל הפגיעה בו הוא נמצא. "אחד הדברים שמאוד עוזרים למתבגרים למשל, זה לצאת החוצה. לראות שלמרות האסון השמש זורחת, השכונה שלהם אותה שכונה, העסקים פתוחים ויש אנשים ברחוב. אפשר לרתום אותם לעשייה התנדבותית, כמו כן חשוב להמשיך לתת לילדים לבצע משימות בבית. המצב הנוכחי קטע רצף של התנהלות תקינה, חשוב לחבר את הרצפים שנקטעו כי זה חיוני להחלמה", היא אומרת, "זו אחת הסיבות גם לרצון להחזיר את הילדים לשגרת למידה גם אם היא חלקית. עיסוק בתחומי תוכן אחרים ובלמידה גם אם היא חלקית כאמור או נחותה באיכותה בהשוואה לזמני שגרה, מסייע בהתמודדות ויוצר הפוגה אינטלקטואלית וחברתית".

ד"ר טליאס מזכירה כי הילדים, בכל גיל, מכוונים לקלוט את מה שההורים משדרים. "כל מה שאנחנו כהורים חווים – הם קולטים ומרגישים, לכן הקפדה על תקשורת מרגיעה, שמשדרת מידע אמין, מינימלי ומותאם גיל יכולה לסייע לילדים עצמם, אבל גם להורים בסופו של דבר".

וד"ר דניאלס מסכמת: "מרבית הילדים יתמודדו עם המצב ויתגברו עליו ללא סיוע מקצועי אלא בסיוע של האנשים המשמעותיים בחייהם – הוריהם, לכן נוכחותכם ותשומת ליבכם הן המפתח להרגעה מטיבה".