להסתכל על מערכת החינוך בעיניים ביקורתיות

ד"ר עירית הרבון, ראשת החוג לחינוך בפקולטה למדעי האדם והחברה, מסבירה כיצד תחום הסוציולוגיה של החינוך מאפשר לסטודנטים ולסטודנטיות להתמודד עם שאלות משמעותיות הנוגעות למערכת החינוך ולמקומה בחברה

כיצד מערכת החינוך משפיעה על החברה ולהיפך? זו השאלה הגדולה שבה עוסקת הסוציולוגיה של החינוך. תחום מחקר זה עוסק בשאלות הנוגעות לאופן שבו מערכת החינוך משמרת ומשעתקת מבני כוח חברתיים או מערערת עליהם, כיצד היא מעצבת זהויות, ואיך היא קשורה לאי-שוויון חברתי.

בסוציולוגיה של החינוך קיימות מספר גישות תיאורטיות מרכזיות להבנת מערכת החינוך ותפקידיה החברתיים. גישה הרואה בחינוך מנגנון לשילוב חברתי, להקניית מיומנויות ולחיזוק הסדר הקיים. לעומתה, גישה המתארת את מערכת החינוך ככלי המשעתק פערים כלכליים וחברתיים ומשמר את שליטתה של האליטה. גישה נוספת מתמקדת באינטראקציות היומיומיות בכיתה ובאופן שבו ציפיות מורים, סטיגמות וסטריאוטיפים משפיעים על הצלחת התלמידים.

שילוב של גישות אלו מאפשר להבין את החינוך כתופעה מורכבת, המשפיעה על עיצוב החברה לא פחות משהיא מושפעת ממנה, והמשמשת גם כזירה מרכזית למאבקים על צדק חברתי, זכויות וחיזוק הדמוקרטיה.

מערכת החינוך - כלי המאפשר מוביליות חברתית או מנגנון המשעתק פערים קיימים?

חקר התחום כולל בחינה של נגישות לחינוך והשפעתו על מוביליות חברתית, לצד ניתוח האופן שבו משתנים כמו מוצא חברתי-כלכלי, מגדר ואתניות משפיעים על חוויית הלמידה והישגי התלמידים והתלמידות.

לדוגמה, בישראל, הפערים החברתיים-כלכליים באים לידי ביטוי במערכת החינוך דרך פערי תקצוב בין רשויות חזקות לחלשות. תלמידים בפריפריה הגיאוגרפית, למשל בעיירות פיתוח או בכפרים ערביים, נתקלים במחסור במשאבים חינוכיים כגון מספר כיתות ביחס לכמות התלמידים, שעות תגבור, יועצות חינוכיות, תשתיות טכנולוגיות ומחשבים, והעשרה חינוכית. תופעה זו מושפעת ממדיניות חלוקת התקציבים בישראל, המעניקה לרשויות המקומיות אחריות משמעותית במימון החינוך – מצב המוביל לכך שרשויות חזקות יכולות להשקיע יותר בתלמידים שלהן מאשר רשויות חלשות. סוגיות אלו אינן מוגבלות להקשר המקומי בלבד; הן נבחנות גם בהקשר גלובלי, תוך השוואה בין מדינות שונות, ודיון במודלים חינוכיים המקדמים שוויון לעומת כאלה המשמרים היררכיות חברתיות.

חוקרים בתחום הסוציולוגיה של החינוך מצביעים על כך שמערכות חינוכיות אינן מתקיימות בחלל ריק, אלא הן מושפעות ממדיניות ציבורית, מאינטרסים פוליטיים וכלכליים, וממבני כוח רחבים יותר. מדיניות החינוך משקפת את האינטרסים של קבוצות כוח שונות, כאשר תכני הלימוד שנכללים בתוכנית הלימודים אינם נבחרים באופן ניטרלי. הבחירה מה ללמד, איך ללמד ומה להשמיט חושפת את האופן שבו חינוך משמש כאמצעי להעברת נורמות וערכים של קבוצות דומיננטיות או בעלות השפעה חברתית והדיון הציבורי על כך מייצג את הקבוצות והעמדות השונות במדינה.

כך למשל בשנים האחרונות מעמיק בישראל הוויכוח אודות השאלה האם יש לחייב את החרדים בלימודי ליבה וכן מתחזק מאבק על תוכנית הלימודים במקצוע האזרחות, כשמצד אחד יש הטוענים שהוא "ליברלי מדי" ואינו מתמקד באופן מספק בזהות היהודית של המדינה, ומנגד יש הטוענים כי דווקא ההיבט הדמוקרטי של המקצוע נחלש אל מול התחזקות ההיבטים והתכנים העוסקים בזהות היהודית. ויכוח זה משקף את השסע המתחולל בשנים האחרונות סביב סוגיית הדמוקרטיה הישראלית.

השפעות חברתיות-כלכליות וכניסתן של טכנולוגיות חדשות

כמו תחומים אחרים בעולם ובישראל, גם מערכת החינוך עוברת תהליכי הפרטה. כתוצאה מכך, הורים ממעמד כלכלי חזק יותר יכולים לרשום את ילדיהם למסגרות יוקרתיות וייחודיות או לממן תוספות לחינוך הציבורי כמו שיעורי תגבור וחוגים, מה שמעניק יתרון לתלמידים ממשפחות מבוססות.

הקשרים בין חינוך לאי-שוויון באים לידי ביטוי גם דרך יחסי מורים-תלמידים והאופן שבו ציפיות חברתיות משפיעות על הישגים לימודיים. לדוגמה, מחקרים מראים כי הקבצות לימוד עשויות להשפיע לרעה על תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך, וכי דימויים מגדריים ולאומיים כפי שהם בספרי הלימוד ומשפיעים על עיצוב זהויותיהם של הלומדים.

אבל לא רק שינויים כלכליים-חברתיים משפיעים על מערכת החינוך. כך גם כניסתן של טכנולוגיות דיגיטליות ובינה מלאכותית למערכת החינוך המציבות אתגרים ואפשרויות חדשות בהקשר של שוויון וצדק חברתי. מצד אחד, טכנולוגיות מתקדמות מציעות פוטנציאל להנגשת ידע איכותי לקבוצות מוחלשות, למשל באמצעות קורסים מקוונים פתוחים או פלטפורמות למידה אדפטיביות המותאמות אישית לקצב ולסגנון הלמידה של כל תלמיד. מאידך, הטמעת טכנולוגיות חדשות אלו ונוספות עלולה להעמיק פערים קיימים – תלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה נהנים מראש מגישה לציוד עדכני, חיבור אינטרנט מהיר ואוריינות דיגיטלית גבוהה, בעוד תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות, כולל אלו עם צרכים מיוחדים במערכות חינוך ללא משאבים מספקים – חסרים את כל אלו ועלולים להישאר מאחור. מחקרים מראים כי ללא מדיניות מכוונת להטמעה שוויונית של טכנולוגיות חינוכיות, הן עלולות לשעתק ואף להעצים פערים קיימים במקום לצמצמם.

מבט ביקורתי ומעמיק לאורך כל תוכנית הלימוד

הסוציולוגיה של החינוך מהווה נדבך מרכזי בתוכנית הלימודים בחוג לחינוך במכללה למינהל, ומאפשרת לסטודנטים ולסטודנטיות להתמודד עם שאלות משמעותיות הנוגעות למערכת החינוך ולמקומה בחברה במגוון היבטים:
חינוך ואי-שוויון חברתי: הקורס "אחריות חברתית וצדק בעידן גלובלי" מציע מבט ביקורתי על השאלה האם החינוך מהווה מנוף לשוויון או מנגנון לשימור פערים חברתיים, ומעמיק בהבנת תיאוריות של צדק חברתי והשפעתן על מערכת החינוך. 
זהות אישית ומקצועית: הקורס "זהות חינוכית" מזמין את הסטודנטים למסע אישי ומקצועי המסייע לספק מענה לשאלות כיצד חוויות אישיות מעצבות את הפילוסופיה החינוכית של המורה, ומה הקשר בין סיפור החיים של המחנך לבין תפיסת תפקידו בחברה. 
חינוך, דמוקרטיה וזהות לאומית: בקורס "חינוך אזרחות ומדינה" הסטודנטים מתמודדים עם שאלות הנוגעות לדמוקרטיה הישראלית.
שסעים ודיאלוג בחברה הישראלית: הקורס "זרמים ומגמות בחברה הישראלית" מפגיש את הסטודנטים עם המורכבות של החברה הישראלית, היחסים בין קבוצות שונות בתוכה, וכיצד שינויים היסטוריים ומגמות עכשוויות בחברה הישראלית משליכים על המערכת החינוכית. הקורס "דיאלוג רב-תרבותי" מעודד את הסטודנטים לחשוב מחדש על מושג ה"אחר" בחברה הישראלית.
מגדר וחינוך: בקורס "סוגיות במגדר" הסטודנטים חוקרים את התפתחות התיאוריות על מגדר, מהגישה הפטריארכלית-מסורתית, דרך הגל השני של הפמיניזם ועד הגל השלישי והפוסט-מודרניזם. 
ערכים וחינוך: הקורס "ערכים וחינוך בחברה משתנה" בוחן כיצד תהליכים חברתיים כמו גלובליזציה, ניאו-ליברליזם ופוסטמודרניזם, ואתגרים טכנולוגיים, משנים את תפקידם של המחנכים/ות ואת משמעות החינוך הערכי. 
נוער בסיכון וחינוך: בקורסים העוסקים בנוער בסיכון, הסטודנטים בוחנים את המנגנונים החברתיים המובילים לתופעות של ניתוק, נשירה והדרה במערכת החינוך.

בכל הקורסים האלה ובקורסים נוספים העוסקים בסוציולוגיה ובפילוסופיה של החינוך הסטודנטים והסטודנטיות לומדים להרכיב "משקפיים" המאפשרים להם לראות מעבר לנראה לעין ולהיות מודעים לאופן שבו המבנה החברתי ותהליכים חברתיים מעצבים את חוויות התלמידים, המורים וקבוצות שונות במדינה. בישראל המאופיינת בשסעים רבים ומגוונים, הבנה סוציולוגית של החינוך היא משמעותית, שכן החינוך אינו אי בודד, אלא הוא חלק מהותי מחברה והמדינה, מושפע ממנה ומשפיע עליה.

הסוציולוגיה של החינוך גם מגדילה את ארגז הכלים המקצועי של אנשי החינוך העתידיים. היא מעניקה להם כלים לניתוח ביקורתי של מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית ומסייעת להם לפתח גישות פדגוגיות חדשניות המתאימות למציאות החברתית המורכבת של המאה ה-21. בשל כל אלה, ההיכרות עם הסוציולוגיה של החינוך במסגרת הלימודים בחוג מעניקה לסטודנטים את היכולת לא רק להבין את המציאות החברתית המורכבת שבה פועלת מערכת החינוך, אלא גם לפעול לשינויה לטובת כלל התלמידים והחברה בכללותה.

ד"ר עירית הרבון, ראשת החוג לחינוך בפקולטה למדעי האדם והחברה