הצלת ילדים בסיכון – סיפורים מהשטח

נכון ל-2023, כ-16% מכלל הילדים ובני הנוער בישראל, שמספרם כ-330 אלף, מוגדרים כנתונים בסיכון - כך על פי נתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי.

ד"ר אתי איסלר, ראשת תוכנית תואר ראשון בחינוך בבית הספר לחינוך, מסבירה כי ילדים ונוער בסיכון הם מי שחיים במצבים המסכנים אותם, וכתוצאה מכך נפגעת יכולתם לממש את זכויותיהם הבסיסיות לביטחון, להגנה ולכבוד. הגורמים המסכנים יכולים להיות מצב כלכלי, מצבים משפחתיים שונים (למשל אלימות במשפחה), גורמים אישיים (בעיות בריאות, קשיי למידה) וגורמים חברתיים (חשיפה לגזענות, לאפליה ועוד).

ד"ר שמחה גתהון, מרצה בתוכניות התואר הראשון והשני בבית הספר לחינוך, מוסיפה כי נוער בסיכון אינו בהכרח נוער שנפלט ממערכת החינוך.
"זה יכול להיות גם תלמיד שיש לו ציונים טובים, אבל הוא סובל מבעיות רגשיות, חברתיות ומשפחתיות. העובדה שהוא נמצא בסיכון יכולה להתבטא בשוטטות ברחובות עד שעות מאוחרות מאוד, מעורבות בפעילויות אנטי חברתיות כמו פשיעה, צריכת סמים ואלכוהול וחשיפה לפעילויות לא מותאמות גיל – למשל, נערה צעירה שחוברת לאנשים בני 30".

הילדים נחשפים לתכנים בעייתיים – וההורים לא זמינים

ד"ר חזי יוסף, מרצה בתוכניות התואר הראשון והשני של בית הספר לחינוך, מרחיב את ההגדרה הקלאסית של ילדים ונוער בסיכון.
"כיום יותר ויותר ילדים ובני נוער חשופים לתכנים שאין להם יכולת לעבד, והחשיפה הזו מעמידה אותם בסיכון התפתחותי משמעותי מאוד. לילד בן 8, למשל, אין את הכלים לעבד את מה שראה במסך או ברחוב - בין אם מדובר בסרטים על התחממות גלובלית ותחזיות אפוקליפטיות, ובין אם בתכנים הקשורים להפיכה השלטונית.

"בדומה לכך, לילדה בת 12 אין את היכולת להתמודד עם אמירות שמופנות כלפיה על ידי בני גילה שנחשפו לסרטונים שלא מותאמים לגילם.
במקביל, הזמינות של ההורים פוחתת והולכת – בין אם כתוצאה מדרישות העבודה, ובין אם כי גם הם נטועים מול המסך, פעמים רבות גם בזמן שבו הם נמצאים עם הילדים".

תפקידה של הקהילה במניעת הידרדרות למצבי סיכון

במדינת ישראל יש שני מגזרים שמטפלים בילדים ובנוער בסיכון. המגזר הראשון הוא הממשלתי, דרך משרד הרווחה ומשרד החינוך. המגזר הנוסף הוא השלישי, באמצעות עמותות שונות. לדברי ד"ר איסלר, לפעילותם של שני המגזרים חשיבות רבה. "יש צורך בשילוב של צעדים מערכתיים וקהילתיים כדי להפחית את היקף התופעה", היא מדגישה.

"חיבור לקהילה, למשל, הוא אחד הגורמים החשובים ביותר להתפתחות נורמלית של ילדים ובני נוער. קהילה יכולה לספק תחושת שייכות, תמיכה חברתית, הזדמנויות ללמידה והתפתחות וגם תחושת משמעות. לכן, חיבור נכון לקהילה יכול להיות גורם מרכזי במניעת התופעה של נוער בסיכון", היא אומרת, ומוסיפה כי "גם כאשר מתפתחת התופעה, הקהילה יכולה להיות השחקן המרכזי שיטפל בהצלחה באותם בני ובנות נוער ויסיר מהם את התווית – 'בסיכון'".

ד"ר גתהון, שעבדה במשך שנים רבות עם אוכלוסייה זו והיא אחת מהמקימות של עלם – עמותה לנוער במצבי סיכון, מסכימה כי מסגרות החינוך הבלתי פורמלי מהוות ערוץ חשוב של מניעה וטיפול. "ישנם מרכזי נוער בקהילה המיישמים תוכניות חשובות שמטרתן מניעת נשירה מבתי הספר. לצד זה, יש מגוון פרויקטים שמפעילות העמותות השונות. למשל, פעילות שטח שבה אנשי חינוך וטיפול מסתובבים בלילה באזורים מוּעדים, מאתרים בני ובנות נוער בסיכון ומפנים אותם למסגרות המתאימות".

החינוך הבלתי פורמלי כרפואה מונעת

לדברי ד"ר יוסף, מסגרות לא פורמליות יכולות להעניק לילדים ולנוער בסיכון כלים ומיומנויות שיסייעו להם. "פעילות ספורטיבית למשל, בעיקר כחלק מקבוצה, מסייעת בהצבת מטרות לטווח הארוך, מייצרת מיומנויות של התמודדות עם משברים בטווח הקצר והתמודדות עם תסכולים וגם מלמדת עבודת צוות ודחיית סיפוקים – כל אלו מיומנויות חשובות מאוד לכל ילד, ובעיקר לילד בסיכון. בנוסף, פעילות ספורטיבית יכולה לתרום מאוד לתחושת המסוגלות של הילדים והנערים".

ד"ר איסלר מציינת כי דווקא במקומות בהם יש סכנה רבה יותר להתפתחות התופעה של ילדים ונוער בסיכון – יש לחזק את הקהילות ואת החינוך הבלתי פורמלי. "זו השקעה שהיא בגדר רפואה מונעת ותיתן את אותותיה בטווח הקרוב והרחוק", היא אומרת.

"אחד הפרויקטים הבולטים בתחום הקהילתי הוא פרויקט 'הילה', המופעל באמצעות החברה למתנ"סים. זה פרויקט המעניק לכל נער ונערה הזדמנות שווה להגיע לתעודת בגרות. במקום בו כשל החינוך הפורמלי, מגיעה הקהילה, בשילוב שיטות של החינוך הבלתי פורמלי, ומעניקה לאותם בני נוער חוויית הצלחה שמשנה את חייהם. מעל 90% מבוגרי התוכנית זוכים בתעודת בגרות!" היא אומרת.

"ההתמקדות בהקניית כלים לטיפול בילדים ונוער בסיכון היא חלק מהד.נ.א של בית הספר שלנו"

היקף התופעה של ילדים ונוער בסיכון מחייב הקניה של כלים מתאימים לאנשי ונשות חינוך – במערכת החינוך הפורמלית כמו גם בזו הבלתי פורמלית. "זה נושא שאנחנו עוסקים בו בקורסים רבים", אומרת ד"ר גתהון, "ההתמקדות בהקניית כלים לטיפול בילדים ונוער בסיכון היא חלק מהד.נ.א של בית הספר שלנו".

ד"ר איסלר מסכמת: "אנחנו, בבית הספר לחינוך, מייחסים משמעות גדולה ביותר ללימודי הקהילה והחינוך הבלתי פורמלי. חלק גדול מהלימודים אצלנו מכוון ומכשיר את הלומדות והלומדים לעסוק בחינוך מהזווית הבלתי פורמלית שלו. אנחנו משלבים קורסים, סמינרים וסדנאות העוסקים בלמידה רגשית, פיתוח ובניית קהילות, איתור ילדים בסיכון, היכרות עם ארגונים ומוסדות בחינוך הבלתי פורמלי, פיתוח תוכניות חינוכיות לנוער ולנוער בסיכון ועוד".

לדבריה, בוגרי ובוגרות בית הספר יוצאים לשטח עם ארגז כלים משמעותי, ובית הספר גם מסייע ומכוון לתעסוקה בתחום. "כמי שממונה על תחום החינוך הבלתי פורמלי בבית הספר לחינוך, אני מקבלת באופן תדיר אותות מהשטח של בוגרים ובוגרות שלנו שהשתלבו במגוון תחומי עשייה – פנימיות על סוגיהן השונים, תנועות הנוער ותוכניות ייחודיות אחרות הנותנות מענה קהילתי, ומשלבות את החינוך הבלתי פורמלי בהפיכת נוער בסיכון לנוער בסיכוי", היא אומרת.