על הסגר והתלמיד הערבי: מה שמקולקל בשגרה יחריף במצב חירום

ספטמבר 2020.

הכותרות בתקשורת בימים האחרונים צועקות את תסכול ההמונים עם הסגר שיפתח את השנה החדשה, כשהוא מונח על צלחת החג שתהא עמוסת חרדות. בניסיון לחזור שיגרה אחרי החגים, יגלו ההורים שהלמידה המקוונת תהיה השגרה שלהם ושל ילדיהם, בין גיחות קצרות לבית הספר.

מציאות זו, על כל מורכבותה לכל משפחה בישראל, תעלה את הפערים בין האוכלוסייה היהודית לערבית ותיצור פערים חדשים, שיהיו פועל יוצא לא רק של המוכנות הלקויה של מערכת החינוך הערבית למצבי חירום אלא בעיקר של חוסר האמון השורר בין שלושת השחקנים המרכזיים במערכה: המדינה, הרשויות המקומיות והאזרחים.

אם הכישלון בהתמודדות עם הקורונה בישראל טמון בחוסר אמון הציבור במנהיגיו, הרי שבקרב אזרחיה הערבים של המדינה הוא גדול כפליים. חוסר האמון של האוכלוסייה הערבית הוא פצע שמדמם מאז אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 אזרחים ערבים על ידי המשטרה ומשמר הגבול. מאז התעצם חוסר האמון בין הצדדים עקב חוסר ההצלחה של המשטרה בהתמודדות עם אתגרים חברתיים בחברה הערבית כגון שיעורי האלימות והפשיעה, לצד השסע ההולך וגובר בין יהודים לערבים. אם כן, מדוע שדווקא בתקופת הקורונה משהו ישתנה בתרחיש הידוע מראש?

לכתבה המלאה לחצו >>