מכונות יכולות ליצור, אבל האם הן יכולות לחלום? דילמה של מעצב בעידן הבינה המלאכותית
הבאאז סביב התחום החם ביותר בעולם ה- Tech הוא כאמור הבינה המלאכותית. אין יום שלא יוצאים לפחות מספר חידושים, עדכונים, אפליקציות חדשות וכו'.
כשהבינה המלאכותית התפרצה לחיינו בתחילת 2023, עוד חיינו בעולם שלנו, ה"רגיל", למדנו, עבדנו, יצרנו, חלמנו, התקדמנו.
בחודשים האחרונים, אנו כאנושות חווים טלטול רציני, בין מה אנחנו יודעים ומכירים לבין ה"דבר הזה" ששמו "מכונה" שבעצם מאיים על הרבה דברים שהם אנחנו. ומה זה אנחנו? ולמה היא מאיימת כ"כ? הרי, הקדמה הטכנולוגית מיועדת לעשות טוב לאנושות, כך חונכנו לפחות בשלושת העשורים האחרונים, עם התקדמותה המהירה של הטכנולוגיה.
אז מה קרה כאן? ולמה עכשיו פתאום אנחנו מרגישים בעיצומה של רעידה, שבירת מוסכמות הקיים? יצירת שבר של זהות טכנולוגית? הרי אלו דברים מרעישים, ולכל העוסקים בעולם הטכנולוגי, במיוחד אלו העוסקים בכך ברמה היומיומית, אלו הדברים שיוצרים עבורנו את הריגושים ומחפשים את הדבר החם הבא.
ענבל שטרייכמן-טל, רכזת תחום מחשוב וחדשנות דיגיטלית בתואר הראשון בעיצוב פנים מספרת כי "מה שעשה לי את הרגע זה, את השנייה לעצור ולחשוב זה הקלות הבלתי נתפסת של לעשות כל דבר. אנחנו כבני אדם, מחפשים את הקיצור דרך, מחפשים את המקש שלוחצים עליו ושהכל יעשה בכל תחום. והטכנולוגיה? אנחנו מאוהבים בטכנולוגיה וזה לא רק אנחנו כאן זה בכל העולם ובכל תחום. תרים יד מי שלא חשבה שלא יזיק לה איזה רובוט בבית שיתפקד כמו עוזרת. או מנהל שלא צריך עוזר אישי, שלא עובד מ 09:00-17:00 אלא 24/7, או מכונית שתעצור ליד הבית תוריד אותך ותיסע לחפש חנייה אחרי יום ארוך. הטכנולוגיה הולכת מאז ומתמיד יחד עם ההתקדמות האנושית וזה לא היה יכול להיות אחרת. אז מה קרה עכשיו? יתכן שהתשובה היא שהכל קרה כ"כ מהר, יתכן שלא עוצרים רגע לחשוב על הדברים מכל הכיוונים, יתכן שכשכבר יעצרו, לא יהיה מה לעצור."
ומה קרה בעולם העיצוב? שם אנחנו חווים עושר עצום של תוכן שנפרש לרגלינו, רק צריך לבחור. המצב בו אנחנו תקועים ולא יודעים כיצד להמשיך במחשבה היצירתית, מתהפך לכמות מידע ואפשרויות שאולי הופכות את המשימה לקשה יותר במרדף אחר הדבר הנכון, המדויק, היפה. כלים אלו יאפשרו לכל אחד ואחת להנגיש את כל מה שהם מדמיינים לכדי תוצרים ויזואליים יפיפיים, הרי הכלים הללו מקצרים תהליכי עבודה, חיפוש, מחקר ולימוד של ימים, שעות, שבועות לכדי שורה של טקסט, לכדי שאלה. והכל מונח לפניך על מגש מהוקצע או לא, לפי בקשתך.
למה זה הופך אותנו? מה האבולוציה שאנחנו כאנשים, או בעולם של המעצבים, צריכים לעבור עכשיו? מה שונה מעצב שסיים 4 שנות לימוד קשות, לבין כל אדם שיכתוב שורה, אמנם כתובה היטב ויקבל עיצוב יפיפייה? המרחק הזה ישתנה, יתקרב ויתקצר יותר ויותר, עם היכולות של המכונה לתת לנו האנושות, הכל על מגש של כסף, בקלות וביעילות.
אנחנו כמעצבים, יכולים להרוויח מזה למען האנושות, לתכנן ולעצב חללים חכמים יותר, בעלי אקוסיסטם נכון יותר, כאלו שמשפרים חיים, והכל מתוך שיח עם המכונה ואיסוף מידע קוהרנטי.
להבין מה דורש חשיבה אחרת, חכמה יותר, היכן המקצוע שלנו יוכל לתת מענה נכון, גם לאוכלוסיות מוחלשות, אולי בצד השני של העולם, הרי העולם, עם כמה שהוא גדול הוא בעצם קטן, וחוץ מלבצע טלפורטציה ממקום למקום, כמעט הכל אפשרי או כבר נמצא בפיתוח.
אנחנו כמעצבים, נצטרך לאמץ את הכלים הללו, תהליך זה יהיה בלתי נמנע. אנחנו כבר רוכבים על הגל הזה, האם חלק מהתפקיד החדש שלנו יהיה לייצר ברקסים, לעצור ולחשוב, לבקר את תהליכי העבודה שלנו? ומהו היפה החדש? המושג יפה מקבל פתאום משמעות אחרת, משום שכל תמונה שיוצאת ממחולל התמונות היא יפיפייה. האם כל דבר צריך להיות יפה?
אולי הגיע הזמן להגדיר מחדש את המשמעות של "יפה". בהקשר שלנו כמעצבים, יופי היה במשך זמן ארוך שילוב של משיכה אסתטית ושימושיות פונקציונלית. אבל עם כניסתה של הבינה המלאכותית והיכולת של המכונה להמציא עיצובים 'יפים' בהתראה של רגע, דוללה הגדרה זו במקצת. בעידן החדש הזה, שבו כל תמונה שהועלתה על ידי AI היא לכאורה יפה, האתגר אולי אינו ביצירת מה שיפה, אלא ביצירת מה שייחודי, מה שמשמעותי ומה אנושי.
במשך שנים, הזהות שלנו כמעצבים הייתה תלויה ביכולת שלנו ליצור, להפיח חיים ברעיונות שהיו אנושיים באופן ייחודי. התגאינו ביכולת שלנו לעצב חללים וחפצים שהם לא רק מושכים מבחינה אסתטית אלא גם מהדהדים עם רגשות אנושיים, חוויות והקשרים תרבותיים. עכשיו, כשבינה מלאכותית משתלטת במהירות על היכולות האלה, זה לא הפחד שתופס אותנו, אלא שאלה קיומית עמוקה: אם מכונות יכולות לעשות את מה שאנחנו עושים, ולעשות את זה מהר יותר, ואולי אפילו טוב יותר, אז מה זה אומר להיות מעצב? מה זה אומר להיות בן אדם?
זה עשוי להיות צומת הדרכים העומדים בפנינו, כמעצבים וכאינדיבידואלים. אנחנו יכולים לבחור לראות ב-AI איום, ישות שמוכנה לגזול אותנו, או שאנחנו יכולים לבחור לראות בו כלי, מכשיר חדש בארגז הכלים שלנו שבו נוכל להשתמש כדי לדחוף את גבולות היצירתיות שלנו. אנחנו יכולים ללכת בדרך של פחד והתנגדות, או שאנחנו יכולים ללכת בדרך של חדשנות ושילוב. אנחנו יכולים לפחד מהעתיד, או שאנחנו יכולים לעצב אותו.
בעוד שהקווים המטשטשים בין יצירתיות אנושית לבינה מלאכותית אכן מטרידים, הם גם מהווים הזדמנות. הזדמנות להתעמק בנבכי התודעה שלנו, להבין באמת מה הופך אותנו לאנושיים ולהביא עיצובים המשקפים את ההבנה הזו. זה אולי האתגר הגדול ביותר שלנו עד כה, אבל זו גם ההזדמנות הגדולה ביותר שלנו.
בסופו של דבר, עלינו לזכור שבעוד שבינה מלאכותית יכולה ליצור שפע של תמונות יפות, חסר את המגע האנושי. זה לא יכול להרגיש, להזדהות או לחוות את העולם כמונו. אין לו סיפורים לספר, רגשות להעביר או חוויות לחלוק. אנחנו אלה שיש להם את הכוח להפיח חיים בעיצובים שלנו, להחדיר בהם מהות אנושית, וליצור לא רק את מה שיפה אלא את מה שהוא באמת משמעותי.
אולי התפקיד שלנו כמעצבים בעולם החדש הזה הוא לשמש כמתורגמנים ומתרגמים, לרתום את הכוח של AI כדי להגשים את החזון שלנו, ובכל זאת להחדיר בו את המגע האנושי שחסר למכונה. זה עשוי להיות כרוך בשינוי באופן שבו אנו רואים את האומנות שלנו, מיוצרים לאוצרים, מבעלי מלאכה לבמאים. אבל זה לא מפחית מתפקידנו; במקום זאת, זה מגביר את היכולת שלנו להשפיע על העולם.
בעצם, לא מדובר בעצירת גל הטכנולוגיה הבלתי ניתן לעצירה, זה על ללמוד לגלוש בו. מדובר על אימוץ הכלים שיכולים לסייע לנו ולמנף אותם ליצירת עיצובים המהדהדים את נבכי החוויה האנושית. מדובר בהגדרה מחדש של משמעות המילה 'יפה'. בעידן החדש הזה של בינה מלאכותית, אולי 'יפה' זה כבר לא רק אסתטיקה או פונקציונליות. אולי 'יפה' מתייחס כעת לעיצובים הנושאים אלמנט של הרוח האנושית, עיצובים המהדהדים עם התודעה הקולקטיבית שלנו, משקפים את החוויות האנושיות המשותפות שלנו. זהו סוג של 'יופי' שמכונות, מתקדמות ככל שיהיו, אינן יכולות לגלם במלואן. כשאנו חוצים את הנוף המסקרן הזה של טכנולוגיה ויצירתיות, בואו נחשוב על זה - מה זה אומר להיות אנושיים באמת ביצירה שלנו בעולם? היכן הבינה המלאכותית הופכת לחלק בלתי נפרד מתהליך העיצוב? אני משאירה את השאלה הזו כחומר למחשבה, הזמנה להרהור. אחרי הכל, במשחק הגומלין של אור וצל, של ידוע ולא ידוע, מטרתנו למצוא את היופי במסע האנושי האישי שלנו."
הכתבה נכתבה ע"י ענבל שטרייכמן-טל, רכזת תחום מחשוב וחדשנות דיגיטלית בבית הספר לעיצוב וחדשנות.