מפצחים את האתגר הדיגיטלי

גיל נקר, אדריכל, בעל תואר שני בארכיטקטורה בתחום טכנולוגיות יצור דיגיטליות, ומרצה בבית הספר האחראי על תחום הטמעת הטכנולוגיות הדיגיטליות, מאמין כי העידן הדיגיטלי קורא תיגר לא רק על הדרך בה אדריכלים ומעצבים מתכננים ומעצבים, אלא גם על דרכי הייצור והבנייה. "היכולות והפוטנציאל היצירתי של השימוש במדיה הדיגיטלית יחד עם שיטות ייצור מתקדמות מגלים ממד חדש בתחומים שונים", הוא אומר. לדבריו הקורס אותו הוא מעביר כולל סקירה של רעיונות עיצוביים חדשים והתנסות מעשית בפיתוח ויישום רעיונות עיצוביים בסביבת הייצור הדיגיטלית. "אנו נמצאים בתחילתו של שלב חדש במערכת היחסים בין מעצבים וטכנולוגיה. על המעצבים כיום לבנות בסיס ידע המכיר בתרומת מערך הכלים הטכנולוגיים החדש העומד לרשותם וכן לפתח כלים עיצוביים, קוגניטיביים ואופרטיביים העושים שימוש בידע זה", הוא אומר.

מלמדים את הסטודנטים שהכל אפשרי

לגישה הזו מתחבר גם אוהד מיוחס, ממקימי פאבלאב ישראל. "עוד במהלך לימודי הבנתי שצריך לפתח כלים שיעזרו להביע תחומי העיצוב והאדריכלות בדרך נוספת. בלימודי התואר השני שלי עסקתי רבות בחיבור בין מכונה, אדריכלות, חומר ותוכנה. הבנתי שיש הכרח לשלב בין התחומים האלו כדי ליצור עיצוב חדש,שונה".

לדבריו, מעבדת פאבלאב מיישמת את הגישה הזו בשלל תחומי העיצוב תוך הנגשה של תהליכי הייצור הדיגיטלי לסטודנטים וגם לקהל הרחב. "אנחנו קודם כל מלמדים את הסטודנטים שהכול אפשרי - אפשר לעשות כל דבר כמעט. המוטו שלנו הוא 'תחשוב על זה, תחלום על זה ותמצא את הדרך להעביר את זה'. בבתי הספר שנשארים בפן הווירטואלי הסטודנטים לא מגיעים להבנה החומרית המעמיקה שהסטודנטים שלנו מגיעים אליה. כשהסטודנט צריך להתמודד עם החומר והטכנולוגיה יש לו הרבה יותר אתגרים", הוא מציין.

"מיוחס מאמין כי מה שמאפיין את התקופה הנוכחית זו היכולת להשתמש במחשב ככלי לתכנון, ובהמשך להוציא לפועל את התכנון הזה. "הכלים הדיגיטליים הם למעשה העיפרון, הקלמר והמחברת של התקופה שלנו, ואיתם צריך לדעת לעבוד", הוא אומר.
ההנגשה הזו של כלי עבודה מתקדמים, כמו גם צורות חשיבה שונות, מאפשרת לשלב את התפיסה הזו בפרויקטים שלהם במהלך הלימודים, וגם אחר כך – בעולם התעסוקה. כתוצאה – התוצרים של בוגרי בית הספר מובילים בתפיסה החדשנית והמקורית שלהם.

מנגישים מדפסות תלת מימד לקהל הרחב

רויטל נדיב, מנהלת הפאבלאב, מעצבת אופנה ומרצה בבית הספר לעיצוב, מחדדת את הנקודה ומסבירה כי ייצור דיגיטלי הוא תכנון של מוצר/תוצר על גבי המחשב וייצור שלו במכונות שמונחות מחשב. "במעבדה יש מכונות לייצור דיגיטלי שמבוססות על טכנולוגיה של חיתוך, גרייה והוספה. יש לנו מכונת חיתוך לייזר גדולה (חיתוך), מכונות CNC גדולה וקטנה (גרייה), ומדפסת תלת ממד (הוספה)".

במעבדת פאבלאב, שהוקמה על ידי בית הספר לעיצוב במכללה למינהל בשיתוף עם המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, נערכים קורסים שונים ופרויקטים של בית הספר לעיצוב בהם עושים שימוש בכל הכלים האלו, אך היא גם פתוחה לקהל הרחב ולחברות עסקיות, כאשר הסטודנטים והבוגרים משמשים בה כמדריכים.

"בנינו תכניות חשיפה לכל מיני קהלים בהתאם לגיל, לרמת הידע ולתקציב. המטרה שלנו היא להרחיב את קהילת המשתמשים בכלים הדיגיטליים ולהגביר מודעות גם לצרכנות נבונה, ולאחריות חברתית וקהילתית. אנחנו כצרכנים לא חושבים פעמיים ואם אנחנו צריכים משהו אנחנו הולכים לחפש איפה לקנות אותו. אנחנו לא עוצרים רגע לחשוב אולי אנחנו יכולים לייצר משהו לפי הצרכים שלנו. מעבדות כגון אלו מאפשרות לכל אחד לייצר את הדברים שהוא צריך עבור עצמו, בצורה המדויקת ביותר", אומרת נדיב.

"כחלק מהעקרונות של צרכנות נבונה, הידע הנצבר במעבדות הפאבלאב מיועד לשיתוף. במסגרת זו, הסטודנטים יכולים להיעזר בידע שנצבר במעבדות פאבלאב אחרות ברחבי העולם, ולהיעזר בפרויקטים שנעשו בהם לצרכי למידה ועשייה. התפיסה הקהילתית-שיתופית הזו באה לידי ביטוי גם בפן נוסף - כחלק מהתפיסה של המעבדה והערכים החברתיים המנחים את בית-הספר לעיצוב היא מוקמה בלב שכונת ג'סי כהן שבחולון, על מנת שתהיה נגישה גם לאוכלוסייה שביום יום נחשפת פחות לסוג הכלים והעבודה הזו. במסגרת זו מגיעים למעבדה גם בני נוער אותם מגדיר מיוחס כנוער בסיכוי. "חלק מהמטרה של פאבלאב היא חברתית וקהילתית. לכן בחרנו לשבת דווקא כאן ולעבוד עם הנוער הזה ולהוכיח להם שהם יכולים. הסטודנטים שלנו חווים עשייה חברתית-חינוכית מהמעלה הראשונה".

ולסיכום אומר מיוחס: "ב-4 שנים שהמעבדה קיימת בישראל עשינו שינוי משמעותי. לפני כן לא היה שיח על ייצור דיגיטלי. בנוסף, הנגשנו את הנושא הזה לקהל הרחב. הוכחנו שאפשר לעשות ייצור דיגיטלי בקלות ובצורה חברתית".