דורין דובקין

לפני בדיוק 3 שנים, החלטתי שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה במסלול האקדמי המכללה למינהל. זה נשמע קלי קלות, אבל הדרך שלי למקום הזה הייתה סלולה בלא מעט מכשולים... התחלתי ללמוד מדעי ההתנהגות במכללה נחשבת לא פחות, אך מהר מאוד הבנתי (טוב, לא מהר מאוד, אחרי שנה) שזה לא המקום עבורי. מצאתי את עצמי משתעממת בשיעורים ועסוקה במחשבות של מה לעזאזל אני עושה פה. אחרי שנה של לימודים, מבחנים וזיכוי מלא על שעות של השתתפות בניסויים שכבר עשיתי ( זה הכי מעצבן), החלטתי שאני קמה והולכת. הולכת ללמוד מה שבאמת מתאים לי, לא על יד ולא בערך, פסיכולוגיה הארד קור. מפה לשם, הגעתי לבית השני שלי. כן כן, ממש ככה. בדיעבד- זו אחת ההחלטות הנבונות שעשיתי כל חיי, שזה 27 שנים. מהרגע הראשון, ידעתי שאני במקום הנכון. זה התחיל מקבלת הפנים במזכירות החוג לפסיכולוגיה ביום הראשון ללימודים והמשיך עד היום, היום בו הגשתי את עבודת הסמינריון האחרונה שלי בתואר.
כולם יודעים שלימודי פסיכולוגיה זה מקצוע קשה, דורשני ומה שהכי מעניין את כולם זה שמעט מתקבלים לתואר השני. אבל לא כולם יודעים שאם התקבלה ההחלטה שזה מה שרוצים ללמוד, כדאי מאוד שזה יקרה פה.

למה? כי פה יש אנשים מדהימים שהקיפו ועטפו אותי, שכל מטרתם הייתה להטמיע בי ידע וכישורים על מנת שאחרי 3 שנים, אמצא את התחום בו אני רוצה להתמקד שמרתק אותי, בלי לקבע אותי על דבר אלא נתנו לי לטעום מכל העולמות ואז לבחור. לבסוף, עזרו לי לפרוש כנפיים ולצאת אל העולם הגדול. ועכשיו תכלס.. עברו עליי 3 שנים לא קלות, עמוסות, מלאות במידע ותוכן ובניסיון פרקטי. מצאתי עניין בקורסים שונים, ביניהם: תיאוריות אישיות, פסיכולוגיה פיזיולוגית, מדעי המוח, תפיסה, פסיכולוגיה אבנורמלית, פסיכולוגיה התפתחותית והאמת שעוד כמה.. כמעט הכל חוץ מסטטיסטיקה ושיטות מחקר.. וגם לזה בסוף התחברתי, בגלל שהייתה לי מרצה אלופה שעזרה גם לאנשים שמספרים זה לא הצד החזק שלהם... אהממ...

כל הקורסים שציינתי וגם אלו שלא, הועברו על ידי מרצים אנושיים, מומחים, תומכים והכי חשוב- שלא ויתרו עלינו לרגע. אני חייבת לתת קרדיט לשותפים שלי. בלעדיהם זה בטוח לא היה אותו הדבר. 20 שותפים בטוב וברע, כיתה קטנה, משפחה גדולה. יש לי חברים לכל החיים, איתם ביליתי מדי יום ועברנו יחד חוויות שלא אשכח לעולם.

בקיצור, העשרתי את הידע שלי ועל הדרך נהניתי מכל רגע. גם כשהיה קשה. עד כדי כך, שאני מוכנה להתחיל את שלוש השנים הללו מההתחלה.. אבל בעצם, אין לי זמן! אני מתחילה אוטוטו את לימודי התואר השני שלי בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת ELTE בבודפשט, הונגריה.
לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה גרמו לי להבין מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה וזה לא היה קל. החוויות שעברתי היו מורכבות ומלאות אבל מפתחות בצורה יוצאת דופן. הפרספקטיבה לחיים השתנתה וזאת בזכות מספר אנשים שדאגו להאיר את עיניי וללמד אותי כמה דברים חשובים על החיים. לאנשים האלה קוראים המרצים שלי. והנה, אני עומדת בפני התחלה חדשה ואני לא לבד. כל החוג לצידי, החברים והסגל כאחד.