חלי כהן

לאחר שהשתחררתי מהשירות הצבאי התלבטתי מאוד מה ללמוד, ובסופו של דבר החלטתי שהתחום שמעניין אותי הוא לימודי פסיכולוגיה. השאלה המכרעת הייתה – היכן ללמוד?
בדקתי את תכניות הלימודים במספר מוסדות, אבל ידעתי שאני רוצה ללמוד במרכז. כשהגעתי למכללה לא היה לי מושג ששכר הלימוד הוא פרטי ולא אוניברסיטאי ובפגישה עם היועץ התנצלתי ואמרתי לו שלא כדאי שנמשיך את הפגישה כי אין לי את סכום הכסף הזה. הוא לא נתן לי ללכת, הציע לי מלגות שונות, ובסופו של דבר, באמצעות הסיוע של הדיקנט, שכר הלימוד היה שולי.

באותו רגע עדיין לא הבנתי עד כמה ההחלטה להישאר במכללה הייתה החלטה אופטימלית.
בתור אדם חשוב לי מאוד שיתייחסו אליי ככזאת, שידעו איך קוראים לי, שאני לא אהיה רק מספר תעודת זהות, שחברי הסגל יהיו זמינים לשמוע וגם לעזור. למען האמת, סגל בית הספר לפסיכולוגיה היה הרבה יותר מזה. אני לא מכירה הרבה מקומות לימוד שלא רק שיודעים איך קוראים לי, אלא גם מוודאים מה לא בסדר איתי כשאני לא מגיעה, מציעים עזרה בכל בעיה, בכל שעה ובכל נושא- גם בנושאים האישיים והפרטיים ביותר.

אם אכן באנו לפה ללמוד פסיכולוגיה, ללמוד על נפש האדם, הרי שאם לא יתייחסו אלינו כבני אדם, זה סותר למעשה את כל מה שמנסים ללמד אותנו. אמנם החומר הנלמד הוא ברמה מאוד גבוהה, אך כשזה מגיע יחד עם יחס טוב, חם ודואג - חווית הלמידה רק מתעצמת. אפשר לומר, שלא רק הסטודנטים מגיעים עם רצון ללמוד, אלא גם המרצים והסגל. הם פתוחים לשמוע הצעות, עוזרים לנו לפתור בעיות אישיות עם תכנית הלימודים (בעיות שלא היו מעניינות אנשי סגל במוסדות אחרים) ובצעם חווית הלמידה היא באמת משותפת.

בסוף שנת הלימודים הראשונה קיבלתי מייל לגבי הגשת מועמדות לתכנית מצטייני הנשיא אשר מעניקה מלגת לימודים מלאה ומעשירה את חברי התכנית בתכנים מרתקים מתחומים שונים. אחרי מספר שבועות קיבלתי הודעה שהתקבלתי לתכנית ואני בכנות יכולה לומר שהתכנית הזו היא עוד דובדבן בערימת הדובדבנים שבקצפת. בכל שבוע נפגשנו עם מרצה אורח מעשיר אחר, ובסוף השנה גמלנו לקהילה ע"י פעילות שארגנו בשת"פ עם בית ספר עירוני מראשון לציון. הסיפוק מהתכנית הזו היה רב ביותר.

לקראת סוף התואר הרבה סטודנטים מתחילים להתעניין ולהגיש מועמדויות לתואר שני. מעבר לכך שהמכללה סידרה לנו קורס מתא"ם של חברת אופק באופן מסובסד, הקורס גם התקיים במכללה (הגיעו אלינו המון סטודנטים ממקומות אחרים כי לא סידרו להם קורס במוסד שלהם- הוצאה של המון זמן על נסיעות ותיאומים), ובנוסף- ראש החוג מעביר שיעורי הכנה לבחינת המתא"ם כדי לסייע לסטודנטים להגיע הכי מוכנים שאפשר. חשוב לדעת שכדי להתקבל לתואר שני צריך לקבל המלצה מסגל אקדמי. ואכן, רק במקום כזה, בו המרצים יודעים עלינו הכל, אפשר לקבל המלצה טובה ואמתית. במקומות אחרים בהם לכל מרצה יש 200 סטודנטים, רמת ההמלצות היא אחרת. אוסיף ואומר שכדי להתקבל לתואר שני כל אחד צריך לכתוב קורות חיים, ולענות על שאלות אישיות. זו משימה קשה לכתוב קורות חיים לתואר שני בפסיכולוגיה, וגם בתהליך הזה סגן ראש החוג דאג לייעץ באופן אישי ועזר לי לשפר את סיכויי הקבלה שלי לתואר שני.

לסיכום אני ממליצה בביטחון מלא לכל מי שמתלבט, ולו במקצת, ללמוד פסיכולוגיה במכללה! אין תחליף ליחס אישי, לתחושת האנושיות ולמקצועיות בתהליך כזה ארוך ומאתגר...