8 הפסיכולוגים המפורסמים ביותר בהיסטוריה

לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה כוללים היבטים מעשיים ותיאורטיים רבים. את התיאוריות השונות בתחום הפסיכולוגיה פיתחו לאורך שנים חוקרים וחוקרות מובילים, והיכרות עמם היא חלק בלתי נפרד מהלימודים. במסגרת לימודי פסיכולוגיה במכללה למינהל, הסטודנטים שלנו נחשפים למגוון הנושאים בהם עוסק התחום, ומקבלים הכשרה מעמיקה הכוללת סקירה של התפתחות התחום, והפסיכולוגים והחוקרים המובילים בו.

הנה כמה מהשמות שכל מי שלומד בפסיכולוגיה צריך להכיר:

זיגמונד פרויד: אולי הפסיכולוג המוכר ביותר, שלצד הכשרתו בתחום הפסיכולוגיה היה גם נוירולוג. פרויד, ממוצא אוסטרי, נחשב לאבי הפסיכואנליזה ולמייסד הטיפול בדיבור. רעיונותיו מהווים את הבסיס לכלל הטיפולים הפסיכולוגיים הרגשיים כיום. פרויד חקר את השימושים הרפואיים של סם הקוקאין, ועסק ברפואה פסיכיאטרית ובהיפנוזה. הוא עסק רבות בנושאים של היסטריה, חרדה, פיתוי ילדי וחלימה.

אנה פרויד: בת הזקונים של זיגמונד פרויד המשיכה בדרכו, והפכה אף היא לפסיכולוגית. בעבודתה התמקדה בעיקר בחשיבות האגו ובהעמקה במנגנוני ההגנה של הנפש, והיא נחשבת לאחת מחלוצות ענף הפסיכואנליזה בילדים. אנה הקימה בבריטניה מעונות לטיפול בילדים במהלך מלחמת העולם השנייה וחקרה את השפעות המלחמה והיעדרות ההורים על מצבם הנפשי של ילדים. היא חקרה השפעת דחק על ילדים, עיכובים התפתחותיים של ילדים והתפתחות של ילדים בסיכון.

פרדריק סקינר: פסיכולוג אמריקני הנחשב למוביל בגיבוש הגישה הביהביוריסטית. סקינר הושפע מפבלוב, ובסדרה של מחקרים הוכיח כי ניתן ללמד בעלי חיים התנהגויות חדשות על ידי מתן חיזוקים להתנהגויות רצויות. לתפיסתו, על חוקרים בתחום הפסיכולוגיה לעסוק אך ורק בעובדות ובהתנהגויות הניתנות לתצפית ישירה, מהימנה ואובייקטיבית.

ז'אן פיאז'ה: פסיכולוג שוויצרי. עסק בפסיכולוגיה התפתחותית-קוגניטיבית וחקר את תקופת הילדות. התיאוריה שלו על התפתחות הילד היא חלק בלתי נפרד מתכניות לימוד להכשרת אנשי חינוך. פיאז'ה הוכיח את תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית שלו בסדרת ניסויים מפורסמים, בהם הוצגו לילדים בגילאים שונים חידות. מהניסויים עלה כי ההצלחה בפתרון החידות היתה תלויה בגיל הילד.

אלברט בנדורה: פסיכולוג קנדי. נחשב לחוקר מרכזי בתחום הפסיכולוגיה החברתית. בנדורה הוא מהוגי תאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית ומושג המסוגלות העצמית. בנדורה ערך מחקרים על למידה חברתית ועל תוקפנות, כאשר אחד המפורסמים שבהם, הנקרא "ניסוי בנדורה", אישש את ההנחה כי ילדים מחקים התנהגות שהם צופים בה, וכי ילדים הנחשפים לאלימות, נהיים אלימים יותר ואדישים יותר לרמת האלימות שלהם.

לאון פסטינגר: פסיכולוג חברתי אמריקאי. פסטינגר נחשב להוגה תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, לפיה שמירת העקביות היא מניע מרכזי לאדם ולכן אנשים החווים תחושה של דיסוננס יפעלו לצמצמה, בין אם על ידי שינוי התנהגותם, או עמדותיהם. כמו כן נחשב פסטינגר להוגה תאוריית ההשוואה החברתית לפיה אנחנו מגבשים את עצמנו תוך השוואה לאחרים.

איוואן פבלוב: רופא, פיזיולוג ופסיכולוג רוסי. זכה בפרס נובל על עבודותיו בחקר מערכת העיכול. פבלוב מוכר בעיקר בשל הניסוי בו לימד כלבים לרייר עם שמיעת פעמון המכריז על הגעת האוכל שלהם. בכך ביסס את המונח התניה קלאסית. עקבות עבודותיו של פבלוב, הפך הזרם ההתנהגותי לאסכולה השולטת בפסיכולוגיה בשנות העשרים של המאה ה-20

קארל רוג'רס: פסיכולוג אמריקאי. מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה. רוג'רס האמין כי המניע העיקרי של בני האדם היא השאיפה למימוש עצמי, והמקור לבעיות נפשיות הוא הפער בין הרצוי למצוי בהיבט זה. רוג'רס האמין כי הקשבה צריכה להיות חלק מרכזי בתהליך הטיפולי, וכי המטפל הקליני לא אמור להוות דמות סמכותנית אלא לספק תמיכה, חום ואמפתיה.