טיפול בחרדה חברתית, ראיון עם פרופ' צופי מרום

אנשים רבים חוששים לדבר מול קהל ויעשו הכל כדי להימנע מסיטואציה כזו. סביר להניח כי עבור אותם אנשים מדובר בחשש שמפריע להם וגורם להם לפספס הזדמנויות שונות, אבל האם מדובר בבעיה רחבה יותר?

עבור חלק ממי שסובלים מפחד קהל ייתכן כי זה רק תסמין אחד המצביע על כך כי הם סובלים מחרדה חברתית. מה זה חרדה חברתית? פרופ' צופי מרום, מרצה בבית הספר למדעי ההתנהגות והחוג לפסיכולוגיה, מי שהיתה יו"ר איט"ה (האגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי) ומומחית בהפרעת חרדה חברתית, מסבירה: "חרדה חברתית היא הפרעת חרדה שעיקרה הוא הפחד להיות מבוקר ומושפל ע"י האחר. מדובר בהפרעה בעלת שכיחות גבוהה באוכלוסייה, כ-12% יסבלו מחרדה חברתית במהלך חייהם", היא אומרת. "ב-95% מהמקרים ההפרעה מתחילה בילדות או לכל המאוחר בגיל ההתבגרות, וללא טיפול מתאים היא תהפוך לכרונית".

לדבריה, מקובל לצורך טיפולי לסווג חרדה חברתית לשני סוגים: הפרעה ממוקדת - למשל רק מפני דיבור בפומבי או מפני מצב ממוקד, והפרעה כוללת- פחד ממגוון רב של מצבים חברתיים.

מפחד קהל ועד הסתגרות בבית

"חרדה חברתית היא הפרעה שמסבה סבל רב למי שחווה אותה", אומרת פרופ' מרום, "יש לה טווח רחב של ביטויים – זה יכול להיות פחד מדיבור בפני קהל, פחד לדבר עם בעל סמכות, חשש מלהיכנס לחנות ולבקש החזר על מוצר ועד הסתגרות בבית במקרים של חרדה חברתית קשה מאוד.
במקרים של פחד קהל, למשל, שזה ביטוי ממוקד יחסית של ההפרעה, מי שסובל מהחרדה יתקשה למצות את יכולותיו בתחום המקצועי.
בקוטב השני, עבור האנשים שמסתגרים בבית, החרדה הזו גורמת להפרעה תפקודית קשה ואיכות חיים ירודה. אותם אנשים יימנעו מקשרים חברתיים, קשרים זוגיים, לא ילכו ללמוד למשל, יתקשו במציאת עבודה ועוד".

כאמור המופעים של חרדה חברתית הם מגוונים, אבל מה התסמינים שלה? מי שסובלים מחרדה חברתית יחושו בהתמודדות עם הסיטואציות המעוררות חרדה שורה של סימפטומים גופניים כגון: דופק מואץ, הסמקה, הזעה, רעד בגוף, רעד בקול ועוד. חלק מהסימפטומים הללו גורמים בעצמם לתחושה מוגברת של השפלה, ולכן הם יימנעו מאותם מצבים.

כיצד מאבחנים חרדה חברתית? האבחון נעשה על ידי פסיכולוגים/פסיכיאטרים המתמחים בחרדה, כאשר אחד מהכלים בהם הם עושים שימוש הוא שאלון חרדה חברתית, הקרוי גם מבחן לייבוביץ (LSAS). בשאלון אף עושים שימוש על מנת להעריך את יעילות הטיפול, ובוחנים האם יש שיפור בתגובות של המטופלים לשאלות השונות לאחר זמן מסוים. במסגרת השאלון מתבקשים הנשאלים לדרג את מידת החרדה שהם מרגישים לגבי מצבים שונים, ואת התכיפות בה הם נמנעים מהמצבים. בין המצבים המוצגים בשאלון: לאכול בפומבי, לדבר בטלפון עם מישהו שלא מכירים היטב, להיכנס לחדר שבו כבר יושבים אנשים, להשתין בבית שימוש ציבורי, להתנגד לאיש מכירות "לחצן" ועוד.

הבשורה הטובה: ניתן לטפל בחרדה החברתית

פרופ' מרום מדגישה כי חרדה חברתית אינה גזרת גורל וניתן לטפל בה. "זו הפרעה שמתחילה פעמים רבות בילדות או בגיל ההתבגרות ורצוי לאתר אותה ולטפל בה כמה שיותר מוקדם כדי למנוע החמצות, דימוי עצמי ירוד והתפתחות של דיכאון כתוצאה מההחמצות השונות והסבל הרב שההפרעה מייצרת".

לדבריה, כמו הפרעות חרדה אחרות, גם הפרעה זו נפוצה יותר בקרב בנות. "למרות זאת, בפורומים הטיפוליים השונים אנחנו רואים שבקרב מי שמגיעים לטיפול בהפרעת חרדה מספר הנשים והגברים זהה, כנראה מסיבות חברתיות ומכך שגם כיום יש ציפייה מגברים להצליח יותר, להשתכר יותר וכו'".

האבחון המוקדם והפנייה לטיפול חשובה לדברי פרופ' מרום כי כאמור חוסר טיפול יכול לגרום להחמצות רבות לאורך החיים – נשירה מהלימודים לא בגלל קושי בלימודים אלא קושי להימצא עם ילדים אחרים, הימנעות מקשרים זוגיים, קשרים חברתיים, החמצות בתחום הקריירה ועוד.

לדבריה, הטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר בחרדה חברתית כמו בכל סוגי הפרעות החרדה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). "זה טיפול ממוקד יחסית לטווח קצר עם שיעורי יעילות גבוהים, במסגרתו תוקפים את הגורמים שמשמרים את החרדה וגורמים לאדם להיחשף למצבים שמהם הוא מתיירא וגם להרגשה שמתעוררת סביב המצבים", מסבירה פרופ' מרום. לדבריה, בשנים האחרונות חלה עלייה במודעות להפרעה ויש הרבה יותר אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול בה, כמו גם מרכזים לטיפולים יחידניים וקבוצתיים לטיפול בהפרעה. כמו כן יש כיום יותר מטפלים שמיומנים בטיפול בהפרעות חרדה בילדים.

בנוסף, היא מציינת, ניתן לשלב טיפול תרופתי המיועד לסיוע בטיפול בהפרעות חרדה, "אבל טיפול תרופתי לבדו לא פותר בהכרח את הבעיה, ופעמים רבות ברגע שמפסיקים אותו יש חזרה של התופעות השונות. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מלמד את האדם להיות המטפל של עצמו ומספק לו כלים כיצד להתמודד עם החרדה ברגע שהיא מתרחשת. התוצאות של טיפול זה הן טובות ואצל מרבית המטופלים יש ירידה בחרדה ושיפור בתפקודם. בבדיקה שעשינו במרכז בריאות הנפש גהה, לאורך 7 שנים מסיום הטיפול הקבוצתי, ראינו כי התוצאות נשמרות גם לאחר הטיפול ואף מתרחשת הטבה נוספת".