הקאמבק של סימון ביילס: לתת את הכול מבלי לאבד את עצמנו בדרך

לא קל לבצע קאמבק לאחר משבר – בעיקר כשמשבר זה זכה לחשיפה עולמית. נראה כי עבור ספורטאים קאמבק כזה קשה עוד יותר – כי באופן טבעי, מגיל מסוים, היכולות הפיזיות מתדרדרות ככול שהשנים עוברות.

האתלטית האמריקאית סימון ביילס היא דוגמה מדהימה למי שהצליחה לעשות את כל הדרך ממשבר מתוקשר היטב שאף כלל פרישה מפעילות ספורטיבית – עד להופעה מרשימה במשחקים האולימפיים בפריז שהתקיימו בקיץ האחרון.

רקע קצר לטובת מי שלא עקב: למשחקים האולימפיים בטוקיו שהתקיימו ב-2021 הגיעה ביילס בשיאה עם שובל של ציפיות מטורפות. די מהר בתחילת התחרות הודיעה שהיא מסירה את השתתפותה, ולאחריה הודיעה כי היא פורשת מהספורט בשל "קשיים מנטליים". בהמשך חזרה ביילס לאט לאט לאימונים, ובמשחקים האולימפיים בפריז ב-2024 שוב הייתה חלק מהנבחרת האמריקאית וכיכבה עם זכייה בשלוש מדליות זהב ובמדליית כסף.

מה איפשר לביילס להצליח? ד"ר איריס אורבך, ראשת התוכנית לתואר שני בפסיכולוגיה של הספורט, החוג לפסיכולוגיה, בפקולטה למדעי האדם והחברה, מנתחת.

"קשה לדעת מה גרם לביילס לפרוש מהמשחקים האולימפיים בטוקיו", אומרת ד"ר אורבך, "משערים כי הלחץ שהופעל עליה לאורך תקופה ארוכה הוא שתרם לכך – לחץ של ציפיות שלה מעצמה, של חברות הקבוצה שלה, התקשורת, הציבור, עדותה בפרשת רופא הנבחרת ועוד. התופעה הפיזיולוגית שגרמה לה באחד התרגילים לאבד את האוריינטציה באוויר, ובעקבות אותו תרגיל החליטה לפרוש - יכולה לנבוע מלחץ מנטלי כזה. השילוב של הכישלון בנוסף ללחץ המנטלי גרמו לה לאבד את הביטחון בעצמה וביכולות שלה".

חזרה לבסיס ודיבור עצמי

ד"ר אורבך אומרת כי השינוי שביילס עברה בין המשחקים האולימפיים בטוקיו למשחקים האולימפיים בפריז הוא מעורר השראה. "למשך מספר חודשים היא התנתקה לחלוטין מפעילות ספורטיבית, ואז היא מספרת שהיא חזרה לבסיס – בהתחלה היא רק הגיעה לאולם ההתעמלות כדי לחוות את האווירה, אחר כך חזרה לתרגל את האלמנטים הכי פשוטים בהתעמלות מכשירים כמו עמידת ידיים, למשל, כדי לבחון את היכולות שלה, ולבנות מחדש את תחושת המסוגלות שלה".

ד"ר אורבך מציינת כי בתוכנית התואר השני בפסיכולוגיה של הספורט העיקרון הזה, של חזרה לבסיס, הוא חלק בלתי נפרד מהלימודים. "אנחנו מלמדים כיצד לבנות מסוגלות עצמית בדרכים שונות כמו על ידי הצבת מטרות קטנות ופשוטות, כמובן בהתאמה לכל ספורטאי וספורטאית ולמצב שבו הם נמצאים".

גורם נוסף שסייע לביילס לחזור ליכולותיה המדהימות הוא השימוש במעגלי התמיכה שלה. "ביילס מספרת כי נעזרה רבות בחברותיה לקבוצה ובמאמן שלה, ושמקורות התמיכה האלו עזרו לה לבנות מחדש את הביטחון", אומרת ד"ר אורבך, "בנוסף, היא מספרת שהשתמשה רבות במיומנות מנטלית של דיבור עצמי. המיומנות הזו כוללת מצד אחד דיבור עצמי מעודד ומצד שני מיקוד על אלמנטים טכניים שהיא צריכה לבצע – ולכן התרגול הזה מאוד עוזר להתפקסות. גם את המיומנות הזו אנחנו מלמדים בתוכנית, וכיצד להשתמש בה גם כשהספורטאי/ת נמצאים ברמת לחץ מאוד גבוהה".

והחשוב ביותר, השינוי שביילס עשתה ודרכי ההתמודדות שלה התאפשרו בעזרת התמיכה הפסיכולוגית שקיבלה לאורך כל התהליך. "העבודה המנטלית שביילס עשתה עם אנשי המקצוע נעשתה בשני מישורים – האחד היה ליווי מנטלי ספציפי לספורט וחיזוק היכולת המנטלית שמאפשרת לה לבצע את התרגילים. המישור השני הוא עבודה פסיכולוגית רחבה שעזרה לה לבסס את עצמה כאדם מעבר לספורט", אומרת ד"ר אורבך. "כחלק מתוכנית הלימודים שלנו, אנחנו עובדים עם הפסיכולוגים בתחום הספורט לעתיד על האופנים בהם חשוב לעבוד עם הספורטאים בצורה שבוחנת את המסגרות הנוספות שיש להם בחיים, וכיצד הן משפיעות עליהם. חלק חשוב מהעבודה הזו הוא לסייע להם להתנהל במצבים שונים בחיים מעבר לספורט, באופן שיאפשר להם להשיג איזון".

התהליך כולו אפשר לביילס להגיע לפריז – ולזרוח. "היא הראתה לכולם את היכולות המדהימות שלה", אומרת ד"ר אורבך, "היא הגיעה לשם משוחררת יותר, חייכנית וזורמת. ראו שהיא מצליחה לעשות הפרדה בין תרגיל אחד לשני, ושומרת על יציבות לאורך התחרות כולה".

ד"ר איריס אורבך, ראשת התוכנית לתואר שני בפסיכולוגיה של הספורט