כמה טוב שבאתם הביתה - הסטודנטים של המכללה למינהל חוזרים לספסלים

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר גויסו על פי הערכות מעל ל-360 אלף מילואימניקים ומילואימניקיות. מדובר בגברים ונשים שעזבו את חייהם האישיים, את עבודותיהם, את התחייבויותיהם והתגייסו לטובת ההגנה על מדינת ישראל.

בחודשים מאז החלה המלחמה שוחררו חלק מאותם מגויסים ומגויסות וחזרו לחייהם. אבל החזרה ממילואים אינה פשוטה תמיד, גם עבור מי שחזרו שלמים בגופם. רבים מאותם מגויסים הם סטודנטים וסטודנטיות שהתמודדו לצד החזרה הלא פשוטה לשגרה גם עם הפסד של לימודים, וזאת על אף העובדה ששנת הלימודים האקדמית נפתחה באיחור משמעותי.

במסלול האקדמי המכללה למינהל ישנם מאות סטודנטים וסטודנטיות שגויסו למילואים מאז פרוץ המלחמה, וחלקם עדיין לא שוחררו. כדי להקל על המגויסים והמגויסות נקטה המכללה במגוון צעדים.

שניים מאותם מילואימניקים, שכבר הספיקו לחזור לשגרה, הם אריאל ברוקס, בן 31 וטום סאסי, בן 25. השניים הם סטודנטים שנה ג' בתוכנית תואר ראשון בכלכלה בהתמחות בשמאות מקרקעין.

השניים ששירתו בשירות הסדיר ביחידות קרביות גויסו עם תחילת המלחמה בצו 8. אריאל גויס כבר ב-7 באוקטובר וטום קצת אחריו. "כשפרצה המלחמה הייתי בחו"ל. חזרתי לארץ ומיד התנדבתי למילואים", הוא מסביר.

אריאל וטום נלחמו בעזה לאורך כל תקופת המילואים שלהם. "עם תחילת התמרון הקרקעי נכנסנו לעזה", מספר אריאל "יצאנו באמצע להפוגות קצרות, אבל במצטבר היינו במילואים 3 חודשים, מרביתם בעזה".

"לקח לנו זמן להתאפס"

שנת הלימודים במכללה למינהל נפתחה ב-19 לנובמבר, ואריאל וטום חזרו לספסל הלימודים באמצע ינואר. "לקח לנו זמן להתאפס", הם אומרים. "חשבתי שיהיה מאוד פשוט לחזור ללימודים" אומר טום, "חשבתי שאני גיבור גדול ותוך זמן קצר אתקתק את הכול, אבל כשהשתחררתי מהמילואים הבנתי שזה לא עובד ככה. אתה מגיע ממציאות מסוימת למציאות שונה לגמרי, והפער לא נתפס. הראש לא במקום והמחשבות בורחות לכל מיני כיוונים. ההתחלה לא היתה קלה, ולא היה פשוט להדביק את הפער, אבל אנחנו מצליחים".

"המעבר ממלחמה לחיים רגילים הוא קשה", מוסיף אריאל, "אתה מרגיש שאתה חוזר מיקום מקביל למה שהיה השגרה שלך – משפחה, בית, לימודים, עבודה. זה קשה. איך שחזרתי מהמילואים, כשאני כבר בבית אבל עדיין עם מדים, עברתי על המיילים שקיבלתי וביניהם היה מייל שמודיע לי שאני מצטיין דיקן של שנה ב'. הסיטואציה הזו, לקבל בשורה כל כך משמחת כשאני בדיוק מסיים מילואים, היתה הזויה", הוא מספר, "בנוסף, כשחוזרים ללימודים, חוזרים לסביבה שצריך להשקיע בה כדי לקבל תוצאות טובות. בשבוע הראשון זה לא עבד לי. אחי היה עדיין במילואים וכל הודעה קטנה הקפיצה אותי. ניסיתי לשבת וללמוד, וזה היה ממש קשה".

הקושי לחזור ללימודים נובע, לדבריו, מהעובדה כי המלחמה עדיין נמשכת. "הידיעה שיש שם עדיין אנשים שנלחמים, שיש פצועים והרוגים, היא קשה. בנוסף, מילואים של 3 חודשים זו תקופה לא קצרה. נוצרת שגרה שמתרגלים אליה – שגרת לחימה".

טום ואריאל מציינים כי המכללה פעלה במספר דרכים על מנת לעזור לסטודנטים המילואימניקים לחזור לשגרה. "זה התחיל עוד במהלך המילואים", אומר אריאל, "עוד שהייתי בשטחי הכינוס, לפני הכניסה לעזה, יצרה איתי קשר מרגלית מלמד, אחת המתרגלות מהמכללה. היא התקשרה לשאול מה שלומי, ומבחינתי זה היה בתזמון מצוין כי רציתי לבדוק דברים מול הדיקאנט, לשאול מה קורה עם מי שעושים מילואים, והיא עזרה לי עם הבירורים האלו".

שעות תגבור ועובר מנהלי

טום ואריאל מציינים לטובה את פעילות סגנית דיקן בית הספר לכלכלה, ד"ר דלית גפני, לטובת המילואימניקים. "סגנית הדיקן שלנו דואגת לנו לשעות תגבור בכל קורס שאנחנו מבקשים, גם אם מדובר רק בסטודנטים בודדים. זאת בנוסף לעובדה שהקליטו את כל השיעורים שהפסדנו. בנוסף, היחס שאנחנו מקבלים הוא מאוד תומך ואישי".

עוד הם מזכירים כי במסגרת ההטבות לסטודנטים במילואים המכללה פתחה מלגת סיוע למילואימניקים, ובנוסף ניתנו נקודות זכות "עובר מנהלי" לכל השנה לכל מי שעשה מילואים (מספר נקודות הזכות תלוי במשך המילואים שעשה). לצד זה הם מזכירים את מתווה הלימודים עליו הכריזה המכללה עם פתיחת שנת הלימודים, שמאפשר למי שרוצים להתחיל את שנת הלימודים בסמסטר ב' ולהשלים את סמסטר א' בסמסטר הקיץ. "בנוסף, מי שעשו מילואים מקבלים הארכות זמן במבחנים, בנוסף להארכות הקיימות. כמו כן, כל מי שרוצה, לא רק מי שעשה מילואים, יכול לגשת גם למועדי ב' והציון הגבוה בין שני המועדים א' וב' הוא זה שיתקבל".

אריאל, שנמצא בקשר שוטף עם דיקאנט הסטודנטים מכיוון שהוא מעביר שיעורים פרטיים במסגרת מדור נגישות, מספר שהרגיש לאורך כל הדרך שיש אנשים במכללה שעושים הכול על מנת שמי ששירתו במילואים והתחילו את השנה בפיגור – יוכלו לסיים אותה כמו שצריך, "כל הזמן אמרו לי –
'רק תחזרו הביתה בשלום ונדאג לעשות כל מה שאפשר בשביל להתחשב בכם. אין לנו כוונה להשאיר אתכם מאחור'".