בני בנימין בלומנקרנץ ז"ל

נהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו במילואים, בן 25 במותו.

משפחתו של בני מספרת:
מגיל צעיר בלט כשרונו בשני תחומים ציור וספורט. תחומים אלו ילוו אותו לאורך השנים.
בביה"ס היסודי למד באיילון – תל אביב, שיחק בקבוצת הכדורסל בני יהודה – שם שימש כרכז ונבחר לשחקן המצטיין באותם הימים.
במקביל השתתף בתחרויות ציור במסגרת השירות הבולאי ובכיתה א' זכה בפרס על עיצוב בול מטעם עיריית חיפה.
בהיותו בכיתה ב' בפרויקט קליטת עולים שנעשה בבי"ס איילון אימץ משפחה שעלתה לארץ מרוסיה.

כשעברה המשפחה לקרית קריניצי ברמת גן, המשיך את לימודיו בביה"ס ויצמן ומאוחר יותר סיים לימודיו בתיכון בליך.
באותם ימים שיחק כדורגל והמשיך לצייר בעיקר קומיקס וקריקטורות.
בספרי המחזור של סיום שנת הלימודים היו ציורים מפרי עיטו-
וכך בספר סיום מחזור בתיכון ערך וצייר בקריקטורות את חבריו לכיתה.
מעבר לכל הייתה בו אישיות כובדת, התכונה הבולטת הייתה מידת האנושיות שניחן בה,
נתינה אין סופית לב רחב, כבוד ועזרה לזולת, תמיד היווה מוקד חברתי לסובבים אותו.

כשהגיע זמן גיוס התגייס לגדוד נחשון בחטיבת כפיר.
כבר בתחילת דרכו הצבאית בלטה אהבתו הגדולה ליחידה.
בני היה חייל של כוח רצון – הוא השיג את היעדים שסימן לעצמו בצבא.
הייתה בו יכולת למשוך אחריו חיילים – הוא המשיך לקורס מכי"ם וככל שהתקדם בצבא נהנה בתפקידיו. בסיום השירות היה רס"פ בפלוגה.
המסירות והדאגה לחיילים ברמה האישית, הביאו רבים מחייליו להעריך את פועלו ולהעריצו.

בסיום השירות הצבאי נסע לטיול עם חברים לדרום אמריקה ונרשם ללימודי תקשורת ושיווק במכללה למינהל.
בשנה השנייה ללימודיו בתקופת מבצע עופרת יצוקה נקרא לשירות מילואים בטול כרם- בין אבני חפץ ועינב.
בעת שירות המילואים נהרג בתאונת דרכים.
בן 25 במותו, השאיר אחריו הורים, אחות בכורה טלי ואח שי.