סיפור ההצלחה של בן ציון גמבש

ההיכרות עם המסלול האקדמי המכללה למינהל החלה כאשר עבדתי כנציג מכירות בחברת רכב, בן 22 בערך, ללא תעודת בגרות מלאה (5 י'ח לימוד סה"כ מתוך 21 שזה המינימום הנדרש) ועם מחשבות של מה יהיה איתי הלאה שהגיעו עם ״הטיול של אחרי צבא״.

המחשבות מאוד הלחיצו אותי, שאלות רבות הצטברו עם חלוף הזמן עד שהבנתי, הגיע הזמן לעשות שינוי וקבעתי פגישה במסלול האקדמי המכללה למינהל עם נציגה בשם טל ומנהל המכינות - אלי, היום בדיעבד אני אסיר תודה להם, אבל רגע - לא נרוץ מהר מדי.

שינויים רבים הייתי צריך לעשות בחיי, נדרש ממני להעתיק את מקום מגוריי מצפון הארץ (גרתי בעפולה ומשפחתי עדיין גרה שם) אל המרכז, לקנות רכב, לשכור דירה ומיותר לציין שאחרי הטיול הגדול – אין לך מגוון אפשרויות לממן את כל אלו.

בשיחה נאמר לי שאני צריך להשלים 2 יח' לימוד על מנת לעמוד בתנאי הסף למבחן קבלה למכינה, זאת אומרת להשלים 2 יח' (בכדי לעבור מ-5 יחד' ל-7 יח'), לאחר מכן לעשות מבחן כניסה למכינה ולעבור את המכינה.

המכינה הייתה הדבר הטוב ביותר שעשיתי לפני הלימודים, גם בהיבט הידיעה למה אני מסוגל וגם בהיבט המציאות החדשה - האם מסגרת הלימודים הגבוהים מתאימה לי? איך אצליח להסתדר לאורך התקופה הארוכה שעתידה להגיע. מחשבה אחת ליוותה אותי לאורך כל הדרך "אין סיכוי שאני עובר".

את מבחן הסף – עברתי. השקעתי המון לאורך המכינה והתוצאות לא איחרו להגיע, סיימתי את המכינה בהצטיינות בממוצע הגבוה ביותר שהיה.

מיד התחלתי את השנה הראשונה שלי במסלול .B.A במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון. כבוגר המכינה לימודי התואר הינם על תנאי (מיותר לציין שאותן חששות ליוו אותי גם במהלך שנת הלימודים הראשונה "התנאי הזה קשה, איך תעבור אותו?" – אין חדש תחת השמש).

את השנה הראשונה של הלימודים סיימתי כמצטיין דיקן, הייתי בהלם!
לא הכרתי את עצמי, לא הייתי מודע ליכולות שלי ומעבר לכל זה, הגעתי למקום מושלם לגלות בו את הדברים האלה – המסלול האקדמי המכללה למינהל!
אהבתי במיוחד את הדרך, שמושכים אותך לגבולות, מחדירים בך חשיבה הגיונית והצבת מטרות כל הדרך לנגד עינייך, אני מאמין שזה מאוד עזר לי.

כבר במקביל ללימודיי במכינה, התחלתי לעבוד במכללה באגף השיווק כנציג מכירות, במטרה לממן את הלימודים ואת המחייה שלי. עם סיום שנה ב' (שגם אותה סיימתי בהצטיינות) הבנתי שהמצב בו אני נמצא כרגע הוא חלק מפאזל, ועם סיום כל תקופה נגלה לי עוד חלק, אך לא את התמונה השלמה. המסקנה שלי הייתה שאני חייב לתת את המקסימום האפשרי שלי.

במהלך לימודי התואר, המכללה מקנה המון יתרונות כמו קורסים מהתעשייה, ליווי ועזרה של מרצים, מתרגלים ובוגרי המכללה, אין ספק שהמכללה היתה לי כבית חם, אפשר לומר ש"ניצלתי״ את יתרונות המכללה כי יש המון - אפילו יותר מדי לסטודנט אחד.

את התואר הראשון סיימתי בהצטיינות בממוצע 95, החיוך של אמא אמר הכל, המורות מבית הספר התיכון בעפולה היו בהלם (אפילו כתבה במקומון של עפולה הייתה והופתעתי ברמות שבחיים לא הופתעתי).

מה הלאה? חייב תואר שני (האם יהיה בהצטיינות?)!

ההחלטה לא היתה קשה, המשכתי לעבוד במכללה ולשלב לימודי תואר שני – את ההתמחות לתואר השני בחרתי במערכות מידע ו- BIG Data  (אנליסט), לפני שבועיים סיימתי את התואר השני שלי (כן, גם אותו בהצטיינות).

היום אני מנהל קרנות נאמנות בחברת ההשקעות הגדולה בישראל ובנוסף, משמש כאנליסט בתחומים שונים בחברה במטרה להגיע לתובנות עסקיות.

את המכללה אני לא עוזב כל כך מהר, אני עתיד לחזור בסמסטר הקרוב כמתרגל בתחומי הכלכלה. לא רואה סיכוי שהקשר שלי עם המכללה למינהל ייפסק, הרי זה הבית החם שהיה לי כשעברתי מהצפון והוא תמיד יישאר ככה. וכשאני אומר בית אני מתכוון להכל, מהמנכ"ל, הצוות, מנהל הסטודנטים, הסגל האקדמי - המרצים והמתרגלים הבוגרים ועד לשומר בכניסה!

 פשוט תודה !