הגענו לפריז, הלכנו למשרדי ה-ICC נרשמנו ועברנו לאולם שבו עתידה להתקיים שיחת הפתיחה, הגענו בין הראשונים ואחרינו החלו להיכנס נבחרות מכל רחבי העולם. ניגשנו לכל קבוצה שנכנסה, לחצנו את ידה ובמקביל מנסים לגשש מי אלו הנבחרות שנגדם נתחרה בהמשך... ברור שעדיין לא הבנו את העוצמה של הפרויקט שבו אנו משתתפים.
הגיע הערב ואתו קוקטייל הפתיחה, (וואו!!!!) בדרכנו לקוקטייל עברנו על פני מחאה רועשת כנגד השלטון של נשיא מצרים א-סיסי. כבר בכניסה, מתחילים לראות את ההבדלים בתרבויות בינינו לבין רבים אחרים כאשר יש תור ארוך לשמירת המעילים ואילו אנו לקחנו אותם אתנו ל"תפוס" כיסא למעלה. הגענו למעין ארמון שעוצב במאה הקודמת, נברשות, חלונות גדולים, פריטי אומנות בכל מקום וכוסות שמפנייה. לאחר מכן, הצטלמנו לתחרות סלפי, בניסיון להציג את אותיות ה-ICC.
צחקנו המון, החלפנו כרטיסי ביקור, הכרנו אנשי מפתח מעולם הגישור מכל רחבי העולם, למדנו על לימודי משפטים בכל מקום ומקום ויצרנו קשרים עם חברי נבחרות שונות. ואז הגיע הרגע לחזור, לא מאוחר מידי כי ידענו שלמחרת היום מגיע הרגע הגדול – מושב הגישור הראשון מול הקנדים, ביום שבת, ה6.2, התייצבנו לאחר לילה מרובה הכנה והתרגשות למקצה הראשון בתחרות.
בבר באותו היום היה ניכר כי מעבר לחיוכים הבלתי פוסקים של כל חברי הנבחרות, מעבר למחוות, ללחיצות הידיים והנשיקות שהתעופפו, הייתה תחושה עילאית של אתגר גדול המצפה לנו ורצון עז של כל אחת מהנבחרות וכל אחד מהמתמודדים להגיע לשלבי הגמר.
לאחר הסשן הראשון נגד הקנדים התחלנו להבין שאנו עומדים מול סטודנטים מובילים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם וגם כי זכינו... זכינו לקחת חלק בפרויקט ייחודי במינו, רציני, מושקע ואיכותי.
לאחר הסשן הראשון, או טבילת המים הראשונה הוזמנו ע"י המאמנות המדהימות שלנו לארוחת כל טוב אשר כללה מילים טובות, תמיכה וצחוק בלתי פוסק.
כששבענו ידענו שכאן הערב לא נגמר. הלכנו לחדרנו במלון כדי להכין עצמנו ליום המאתגר הבא שכלל שני סשנים נגד נבחרות מעולות – הנבחרת של מילאנו, איטליה והנבחרת של סאו פאולו, ברזיל. שוב, לאחר לילה שכמעט ולא כלל שינה אלא הרבה שינון, קמנו ערניים, חדורי משימה ומלאי אנרגיה. לא נלאה אתכם בסיפורי הסשנים שכן כל אחד מהם טמן בחובו עולם ומלואו, השקענו רבות לקראת התחרות ונתנו פייט רציני לנבחרות קשות במיוחד עם רקורד הישגים עשיר. ברגע זה, נדמה לנו כי תמונות יספרו יותר -היום השני לתחרות:
לאחר היום המהנה אך המתיש נגד שתי נבחרות מצוינות אלה, חזרנו למלון להתכונן לסשן הרביעי והאחרון נגד נבחרת ששמה הולך לפניה – ג'ורג'טאון, וושינגטון, ארה"ב.
לאחר כל סשן, כל אירוע וכל מחשבה שצצה בראשנו, אנו כצוות האמנו כי עלינו לשבת שעות רבות ולשפר אחד את השני – ללא הנחות , ביקורת נוקבת ובונה, הטוב הרע והלא נורא, על מנת לשפר ולשדרג, כמובן בעזרת המאמנות המדהימות שלנו.
לאחר הסשן מול ג'ורג'טאון, התכוננו לקוקטייל השני במספר ולערב מיוחד במינו. לאחר ארוחת ערב טעימה , התחלנו את דרכנו לכיוון הקוקטייל ולערב ההכרזה על העולים לשלבי הגמר. לאחריה עשינו את דרכנו ביחד עם 50 נבחרות נוספות שלא עלו לגמר וכן עלו לבר ה- FROGהמוכר בו בילינו –להמשך לילה כיפי, מעניין וייחודי.
ביום החופשי שלנו, התפצלנו ("בלי כוונה") הבנים מהבנות כאשר הבנות התעניינו בענייני בנות ואילו הבנים, שהתגעגעו מאוד לאכול הביתי לקחו את הנבחרת האיטלקית לטעום אוכל ישראלי אמיתי. למדנו לגלות בשלב זה כי אוכל ישראלי נפוץ מאוד בעולם (למרות היותנו קטנים) והרבה מאוד אנשים עומדים בתור רק כדי לטעום מנת שווארמה או פלאפל עם חריף.
נסענו נסיעות רבות ב"מטרו" הפריזאי, הנה תמנה שתמחיש את הרגעים המהנים ברחבי מנהרות המטרו:
ביום האחרון, הנבחרות מניו זילנד ומאוסטרליה שהגיעו לגמר, הציגו את מושב התחרות האחרון והקובע מי תהייה הנבחרת המנצחת, בפני כלל משתתפי התחרות. חשוב להגיד, היה מדהים ומלמד מאוד לצפות בסשן זה וניכר היה כי הנבחרות שהגיעו לגמר בהחלט היו ראויות לכך.
וכמו שכבר הבנתם, לאחר כל אירוע יש? קוקטייל! לאחר ההודעה על המנצחים (וולס, אוסטרליה) ועוד הודעות על נתונים מעניינים מאחורי הקלעים של ניהול התחרות ולקראת סיומה, חגגנו לנו יחד את האירוע עם שמפניה ומטעמים מיוחדים. כולם כבר חייכו, נשמו לרווחה וסירבו להאמין שהתחרות הגיעה לקיצה.
בשלב זה נעצור שוב. עכשיו, הגיע הזמן להיפרד ולהיזכר במה שהיה לנו.
