היבטים מוסדיים בכלכלה המשתפת: מיפוי התופעה וקווים מנחים לאסדרה
הכלכלה המשתפת מאגדת מגוון דפוסים צרכניים המבוססים על שיתוף פעולה, ויוצרים אלטרנטיבות לשוק המבוססות על פעילות צרכנית מבוזרת. על אף הגיוון הגדול בתופעה, הספרות העוסקת באסדרה של הכלכלה המשתפת מתמקדת בנישה צרה, ולרוב עוסקת באסדרה של אחד משני האתרים המוכרים ביותר: Airbnb ו-Uber. גישה זו מובילה להשטחה של תופעת הכלכלה המשתפת על קשת גווניה, וכתוצאה מכך לדיון צר מדי בסוגיות אסדרה. המאמר בוחן את תופעת הכלכלה המשתפת בישראל תוך דיון בחמישים וחמישה (55) מקרי מבחן (case studies), ומציע למפות את התופעה בהתאם למספר קריטריונים מרכזיים.
בהתבסס על ניתוח מקרי המבחן, המאמר מציע חמש קטגוריות מוסדיות של פעילות הכלכלה המשתפת בישראל: שווקים ישירים בין עמיתים (peer-to-peer) למטרת רווח; שווקים ישירים בין עמיתים (peer-to-peer) קהילתיים; חברות מסחריות; פרויקטים קהילתיים; ופרויקטים שלטוניים. לחלוקה המוצעת יש השלכות נורמטיביות. לאחר זיהוי הבעיות המשפטיות בכל קטגוריה, המאמר עוסק בבעיות המדיניות המרכזיות העולות בכל אחת מהקטגוריות.
למעבר לקובץ PDF עם המאמר המלא, לחצו >
Shelly Kreiczer-Levy, Institutional Models in the Sharing Economy: Mapping the Phenomenon in Israel
The sharing economy phenomenon includes a variety of consumption patterns based on consumer collaboration or the creation of alternative markets of disaggregated consumer activity. Despite its diversity, most of the literature on regulation focuses on Airbnb and Uber to the exclusion of many other examples. This article takes a much broader approach. It examines 55 case studies and offers an institutional mapping of the sharing economy phenomenon in Israel.
The article proposes five institutional models for the activity: for-profit peer to peer markets, nonprofit peer to peer markets, commercial companies, communal projects and governmental involvement. The article then discusses the regulatory, legal and policy implications of each category.