כרך ג'

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה מוכרת כסופרת אפריקנית, ניגרית, הכותבת באנגלית. בכנס "טד" בשנת 2012 ביוסטון, אדיצ'יה נשאה הרצאה שכותרתה "כולנו צריכים להיות פמיניסטים". ההרצאה מתארת את ה"אני מאמין" של אדיצ'יה בנושא מגדר. אדיצ'יה קוראת להשתחרר מסטראוטיפים המקבעים את החשיבה ומגבילים אותה:

גברים שולטים בעולם. זה היה נשמע הגיוני לפני כאלף שנים, כשבני האדם חיו בעולם שבו כוח פיזי היה התכונה החשובה ביותר להישרדות. הסבירות שהחזק ינהיג הייתה גבוהה יותר, וגברים באופן כללי היו חזקים יותר. [...] כיום אנו חיים בעולם שונה. האדם הכשיר יותר להנהיג הוא לאו דווקא החזק יותר, אלא האינטליגנטי יותר, המשכיל יותר, היצירתי יותר, החדשן יותר.

אדיצ'יה טוענת כי החזרתיות המאפיינת מנהג מסוים מנרמלת אותו, עד שהוא נראה "טבעי": "אם רואים רק גברים בראש תאגידים, זה מתחיל להיראות 'טבעי' שרק גברים עומדים בראש תאגידים". ומה רע בכך? "החלוקה המגדרית כיום עושה עוול גדול [...] היום אני מבקשת שנתחיל לחלום ולתכנן עולם אחר. עולם הוגן יותר, עולם של גברים מאושרים יותר ונשים מאושרות יותר, הנאמנות יותר לעצמן". אדיצ'יה הגדירה את הבעיה: הדרה שיטתית ונמשכת של נשים ממקומות עבודה בכירים ומפעילות ציבורית; נחיתות ביחסי הכוחות הזוגיים ודרישה מהאישה לוותר ולהתפשר; והתייחסות מפלה ומקטינה כלפי נשים בכל ממשקי החיים. השלב השני הוא להכיר בעוול כלפי נשים וגברים כאחד. לא רק נשים נפגעות אלא גם גברים:

אנחנו עושים עוול גדול לבנים באופן שבו אנו מחנכים אותם. אנחנו מדכאים את האנושיות שלהם. אנחנו מגדירים גבריות באופן צר מאוד. גבריות היא כלוב קטן וקשיח, שלתוכו אנחנו מכניסים את הבנים. אנחנו מלמדים אותם לפחד מהפחד, מהחולשה, מהפגיעות. אנחנו מלמדים אותם להסוות את האני האמיתי שלהם כי הם חייבים להיות, כמו שאומרים בניגרית, גבר קשה.

במידה לא מבוטלת, משנתה של אדיצ'יה נשענת על הפילוסופיה של ג'ון סטיוארט מיל, אשר בספרו המונומנטלי שעבוד האישה, סלל מתווה רעיוני להצבת השוויון כעוגן לשחרור האישה מכבלים מגדריים. מיל הציע כי הסדרת היחסים בין שני המינים באופן המבוסס על שעבוד המין הנשי למין הגברי שגוי מעיקרו ומהווה מכשול לשיפור מצבו של האדם. יש להמירו בעיקרון של שוויון שאינו מעניק כוח או זכויות לצד אחד ואינו מטיל מגבלות על הצד האחר. שיטה של אי-שוויון צמחה מהעובדה שמשחר קיומה של החברה האנושית, ערכה של האישה נקבע בידי גברים. משנות חייהן הראשונות, חונכו נשים להאמין שהאידאל של דמותן מנוגד לזה הגברי. דמותן אינה מתאפיינת ברצון עצמי, אלא בציות לשלטונו של האחר. כללי המוסר מורים להן שזו חובתן, וכללי הרגש אומרים להן שזה טבען: לחיות למען אחרים ולמקם את חייהן סביב רגשות חיבה. לאחר שהגברים רכשו לעצמם את כלי ההשפעה הזה על חשיבתן של הנשים, בא דחף של אנוכיות וגרם להם שישתמשו בו במלוא עוצמתו כאמצעי להחזיקן במצב של שעבוד. מיל סבר כי רוב בני המין הגברי מתקשה לשאת את הרעיון של חיים עם אדם השווה להם. על כן הגברים פועלים להדיר מחצית מהגזע האנושי מרוב העיסוקים המכניסים וכמעט מכל התפקידים החברתיים הגבוהים. מיל טען כי היתרון הגדול בשחרור נשים נעוץ בעצם השוויון. אך לשחרור האישה יש גם ערך תועלתני – פתיחת השוק לפעילות נשים תכפיל את כמות היכולת השכלית שתהיה זמינה לטובת האנושות.

למעבר לקובץ PDF עם המאמר המלא >>