אסדרת שוק התרופות בישראל
המונח "ייבוא מקביל" מתאר את הפרקטיקה של ייבוא מוצרים על ידי גורם שאינו היבואן הרשמי לשם מכירתם בשוק המקומי.
שנים רבות הוטלו בישראל הגבלות חמורות על ייבוא מקביל בתחום שוק התרופות, אך בתחילת שנות האלפיים תיקן משרד הבריאות את פקודת הרוקחות ואיפשר, הלכה למעשה, ייבוא מקביל של תרופות לישראל. ההנחה הרווחת הייתה כי פתיחת שוק התרופות הישראלי לייבוא מקביל תעודד תחרות, תביא לירידה ניכרת במחירי תרופות ולחיסכון בהוצאות מערכת הבריאות. אולם במבחן התוצאה נמצא כי חרף חשיבותו של הייבוא המקביל, לא נעשה בו שימוש בשוק התרופות הישראלי, אלא בארבעה מקרים בלבד בעשרים השנים שבהן התאפשר.
מאמר זה בוחן לראשונה את סוגיית האסדרה של מחירי התרופות בישראל, זאת תוך בחינת הייבוא המקביל בישראל והפיקוח על מחירי התרופות בישראל מבחינה תאורטית, השוואתית ואמפירית. מבחינה תאורטית נבחנו המאפיינים הייחודיים של שוק התרופות, אופן קביעת מחירי התרופות בישראל והפיקוח עליהן.
מבחינה השוואתית נבדקה סוגיית הייבוא המקביל בדין האירופי, בדין האמריקאי ובמדינות המתפתחות. המחקר ההשוואתי מצא כי באירופה ובמדינות המתפתחות ייבוא מקביל של תרופות הוא אחת הדרכים המרכזיות והמקובלות להוזלת מחירי תרופות.
חרף חשיבותו של הייבוא המקביל ולמרות השינוי הרגולטורי, ממצאי המחקר העלו כי במדינת ישראל כמעט אין ייבוא מקביל של תרופות. עם הסיבות לכך ניתן למנות חסמי ייבוא רגולטוריים חוזיים וחסמים הנובעים מאסימטרייה במידע. עם זאת, ממצאי המחקר האמפירי העלו כי מחירן המרבי של מרבית תרופות המרשם ירד בשנים 2007–2020 .בהנחה שהמחיר המרבי לצרכן (או לקמעונאי), כשמו כן הוא: מחיר מרבי, ושקופות החולים יכולות לרכוש בפועל את מרבית התרופות במחיר נמוך מזה, אזי ייתכן שפתיחת השוק הישראלי לייבוא מקביל, גם אם לא הביאה לחיסכון ישיר (הנובע מפער המחירים בין התרופה המשווקת על ידי היבואן הרשמי לבין התרופה המשווקת על ידי היבואן המקביל), שיפרה את יכולת המיקוח של השחקנים בשוק התרופות והביאה לחיסכון עקיף.
לסיכום, מאמר זה מרים תרומה מקורית לספרות הרגולציה, הבריאות והמשפט בישראל, ובכוחו להשפיע על הדיון הציבורי ולהביא ליישום מדיניות יעילה וחברתית בתחום חשוב זה באופן שישפר את הנגישות לתרופות בישראל.
למעבר לקובץ PDF עם המאמר המלא >>
Miriam Marcowitz-Bitton, Yifat Nahmias & Tehila Rozencwaig-Feldman, Regulation of the Pharmaceutical Market in Israel
Late in the year 2000, the Israeli legislature enacted a reform authorizing the parallel importation of pharmaceuticals.
The prevailing assumption at the time was that allowing parallel imports would lead to a significant drop in drug prices and reduce healthcare costs in the country.
This article presents an empirical study of Israel’s experience with parallel importation of pharmaceuticals, examining the effects of the country’s regulatory reforms and the practical impediments to applying the mechanisms created to facilitate parallel importation. Combining quantitative methods, interviews, and a comparative law study, this article makes several important contributions concerning the interaction of parallel imports and price regulation of drugs.
Our first key finding is that there has been almost no parallel importation of pharmaceuticals into the State of Israel in the over twenty years since such imports were authorized. Essentially, despite reforms intended to incentivize competition in the Israeli pharmaceutical market through parallel importation, competition in this sector remains close to nil. We attribute this to a number of barriers to parallel importation in the Israeli market, including regulatory barriers, contractual barriers, and barriers resulting from information asymmetry.
Nevertheless, our study reveals that even without the expected influx of parallel imports into the market, the maximum price of most prescription drugs in Israel decreased between 2007 and 2020 and that Israeli public health funds typically buy medications for less than their maximum prices.
Consequently, we conclude that opening the Israeli pharmaceutical market to parallel imports may have had an indirect effect on drug prices by improving the bargaining power of these key market players and increasing competitive pressure on manufacturers.
Our study concludes that while regulatory reforms enacted with the intention of cultivating a vital industry of parallel drug importation did not achieve that result, they may nonetheless have helped control drug prices. It also highlights that the issue of the viability of parallel importation in a price-regulated market warrants further scholarly investigation into the conditions under which such importation can take place.