עורך הדין והצד שכנגד
פסקי דין
ע״א 3391/22 בנק לאומי לישראל נ׳ קונפינו (ניתן ב- 3/12/23)
עוה״ד ייצגה מוכר מקרקעין שהתגלה כמתחזה. עוה"ד לא אימתה את זהותו ומעמדו של לקוחה, הסתפקה בעותק מתעודת הזהות שמסר לה לקוחה המתחזה. היא לא בדקה את האותנטיות של המסמכים שהציג הלקוח, ומסרה דיווחים סותרים באשר למקום מושבו של לקוחה. מצגי שווא רשלניים אלו, גרמו להעברת הבעלות במקרקעים על שמו של דוד קונפינו – המתחזה. נקבע כי עוה"ד לא פעלה כמצופה ממנה בתור עו״ד ואף עצמה עיניה ולכן היא אחראית לזנקי הקונה. יושמה ההלכה לפיה עו״ד חב בחובת זהירות גם כלפי צדדים שלישיים וככל שפעולתו נמצאת בתחום אחריותו המקצועית, כך תורחב ההסתמכות על מצגיו והנטייה להטיל עליו אחריות.
ע״א 1726/21 בכרי נ׳ מגנאג׳י (ניתן ב- 23/11/22)
בהערה מקדימה, התייחס בית המשפט לאופן ניסוחו של כתב הערעור. הניסוח בוצע בצורה מזלזלת, צינית ופוגענית כלפי בית המשפט והשופטת. כתב הערעור כלל אמירות בוטות ורמיזות להשפעות חיצוניות ושיקולים זרים. צוין, כי אין לדברים כאלו מקום בכתב טענות שמוגש על ידי עורכי דין לבית משפט. על עורכי הדין לנהוג כלפי הצד שכנגד בכבוד ודרך ארץ. יתרה מכך, בשנים האחרונות ישנה התדרדרות תרבות השיח בטיעונים המשפטיים.
רעא 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע,מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ ואחר' (ניתן ב- 6/9/17)
הרכב מורחב של שבעה שופטים דן בשאלת השפעת התנהגות התובע המייצג וב"כ על קבלת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. נקבע שהם פעלו בחוסר תום לב קיצוני בכך שהגישו את אותה בקשה לשלושה מותבים שונים, ללא רישום בפנקס התובענות הייצוגיות וללא יידוע המותבים המקבילים, נקבע שהמקרה הנוכחי נופל בגדר המקרים החריגים והנדירים שבהם החלפת התובע הייצוגי וב"כ אין בה די ויש להורות על סילוק בקשותיהן על הסף. הדעות נחלקו לעניין אופי הסילוק: חמישה מהשופטים הורו על דחיית הבקשה, שניים מההרכב קבעו שיש להורות על מחיקתה.
רע"א 4363/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק נ' עו"ד שגב ירון ואח' (ניתן ב- 24/8/17)
התקבל הערעור ובימ"ש העליון הורה שאין לאפשר למשיב 1 מלשמש ב"כ הקבוצה בתובענה הייצוגית בשל שתי סיבות. הסיבה הראשונה, הוא הציג מצג שווא בפני המבקשת לפיה הוא מוכן לוותר על כל טענותיו כלפיה בתמורה לפיצוי. ניהל עימה משא ומתן לפשרה וגרם לה להאמין כי כנגד התשלום אין ולא יהיו לו טענות בעוד שכוונתו הייתה לקבל מהמבקשת כתב ויתור המשקף את ההסכמה הזו כדי להציגה כראייה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. לדעת בימ"ש זו תחבולה בלתי לגיטימית. סיבה שנייה, בשולי פסק הדין היא הסכם שכר הטרחה שנחתם בין המשיב 1 לתובע הייצוגי לפיו הם יחלקו בינם את שכר הטרחה שייפסק. לטענת המבקשת, הסכם זה ממריץ אותם להכשיל הסכמי פשרה ראויים המיטיבים עם הקבוצה המיוצגת מתוך מטרה להשיא את שכר הטרחה שייפסק בהליך. המשיבים טענו שאין פסול בהסכם שכר הטרחה ואולם, ככל שיימצא כי הסכם זה מהווה מכשול לאישור התובענה הייצוגית הם מסכימים לוותר על חלוקת שכר הטרחה. בימ"ש קבע כי הסכם שכר הטרחה הזה מעורר קשיים לא מבוטלים, אך לאור הקביעה שמשיב 1 אינו ראוי לשמש כתובע ייצוגי ומשהודיעו המשיב 1 ובא כוחו כי הם מוותרים על ההסכם לחלוקת שכר הטרחה ביניהם, לא הרחיב בימ"ש בעניין זה.
ת.א. (שלום, פ"ת) 32547-04-15 ד"ר ויינברג ושות' משרד עוה"ד נ' עו"ד חרש (ניתן ב- 22/12/15)
בתיק שנהל הנתבע עבור לקוחתו הוא תבע את משרד עוה"ד ויינברג, תביעה אשר נדחתה. כעת תובע משרד עוה"ד ויינברג את הנתבע עו"ד חרש, בטענה כי בייעוץ המשפטי שנתן ללקוחו ואשר עמד מאחורי התביעה שנדחתה הוא התרשל כלפיו וגרם לו נזקים.
התביעה נדחתה על הסף כי אין חבות אישית על עורך דין כלפי הצד שכנגד בגין הליכים שניהל עבור הלקוח ובשמו. "חובת הזהירות המוטלת בפסיקה, במקרים מסוימים, על עורך דין כלפי צד ג' שאינו לקוחו, אינה יכולה לחול כלפי צדדים שכנגד בהליכים משפטיים בהם פועל עורך הדין בשם לקוחו, שכן בהטלת חובה כזו עלולה להיווצר הרתעת יתר של עוה"ד לפעול בנאמנות, במסירות, ללא מורא ולטובת שולחיהם.." (עמ' 4)
ע"א 5287/14 עו"ד ד"ר משה ויינברג נ' עמר ואח' (ניתן ב- 25/11/15)
בהחלטה בת שני עמודים נוזף בימ"ש העליון במערער על "שסיבך שלא לצורך עניין שניתן היה לפתור אותו בדקות ספורות, תוך שהוא מתעמר במשיבה ובבאי כוחה (כפי שעולה מהתכתובות שצורפו), גורר את המשיבה לערכאות שלא לצורך ואף מעמיד אותה בסיכון של הפרת חוזה כלפי צד ג'." בהמלצת בימ"ש משך המערער את הערעור שהגיש לאחר שנשמע כל הערעור ובימ"ש עמד לכתוב פסק דין.
ע"א 2599/13, 3046/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור ואח' (ניתן ב- 3/9/15)
הוטלה אחריות יחד ולחוד על עורך הדין והלקוח שלו כלפי קונים של נכס. הלקוח של עורך הדין ביצע הונאה פלילית כלפי הצד שכנגד ועוה"ד לא שם לב לסימני האזהרה הרבים. עו"ד סביר הוא עוה"ד שעם גילוים של "סימני ההתראה" פועל להסרת החשד שהם מעוררים. במקרה זה, עו"ד הרמן לא פעל להסרת החשד שעוררו סימני ההתראה, אלא פעל "כחותמת גומי" של לקוחו הרמאי.
ת.א. 41694-02-11 (שלום, ת"א) מוחמד דראושה נ' שרגא אליהו (ניתן ב- 16/6/15)
בתביעת רשלנות פוסק בימ"ש לטובת הנתבע אך שולל ממנו פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשל התבטאויות מקוממות ולא נדרשות של בא כוחו כנגד התובע.
ת.א. (שלום, ת"א) 23757-11-13 בוגאי ואח' נ' א. אפיק נכסים ואחזקות בע"מ (ניתן ב- 26/3/14)
הטלת סנקציה דיונית של תשלום הוצאות לצד שכנגד בגין שימוש בלשון בוטה ואלימה בכתב ההגנה כלפי התובע.. בהחלטה נכתב: "יהיו היחסים בין הצדדים טעונים ככל שיהיו, דבר אינו מאפשר להשלים עם סגנון בוטה ומשתלח שכזה. זהו סגנון אלים ומתלהם, שכל כולו מכוון לנטילה מדמותו של התובע כאדם וכבעל דין, ולהציגו תחת זאת כיצור דמיוני, הזולל וסובא את כספיו של קורבנותיו.." מציין שדרך טיעון זו עומדת בניגוד לכלל 33 לכללי האתיקה.
עמל"ע 1348-04-13 עו"ד בוקר נ' לשכת עורכי הדין (ניתן ב- 5/12/13)
נדחה ערעור של עורך דין שהורשע בשתי ערכאות הדין המשמעתי בלשכה בהתנהגות שאינה הולמת, היעדר עזרה לבית המשפט לעשות משפט ופגיעה בכבוד המקצוע. חזרה על ההלכה לפיה בית המשפט, בשבתו כערכאת ערעור בגלגול שלישי, ממעט להתערב בפסיקת ערכאות המשמעת, ככל שאלו מפרשות את האסור והמותר לעורך דין לעשות לפי חוק הלשכה וכללי האתיקה.
בר"ש 10486/09 עוייד, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, מחוז חיפה (ניתן ב- 11/01/10)
דחיית בקשה לערעור רביעי בפני ביהמ"ש העליון שחזר והדגיש את חומרת מעשי עוה"ד.
ת.א. (חי') 621/08 אסף רון, עו"ד נ' קבסה (ניתן ב- 7/12/09)
ביהמ"ש דחה תביעה שהגיש עו"ד לאכיפת הסכם שהוא ערך בעבורו מול הנתבעים שלא היו מיוצגים. ביהמ"ש קבע שהנתבעים לא הבינו על מה הם חותמים ושעוה"ד ניצל את בורותם והעובדה שסמכו עליו בהיותו עו"ד.
על"ע 7004/09 עוייד, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, מחוז חיפה (ניתן ב- 3/11/09)
המערער הורשע בהתנהגות שאינה הולמת לאחר שיחד עם עו"ד אחר, שהיה מושעה באותה תקופה, ייצג קונה מול צד שכנגד המוכרת, שהינה אנאלפביתית ולוקה בנפשה. המערער החתים אותה על ייפוי כוח כללי למכירת המקרקעין שבבעלותה מבלי להסביר לה את משמעות החתימה. ביהמ"ש דחה את טענת המערער כי שימש רק כמתורגמן לעוה"ד המושעה.
מאמרים
אייל כתבן ובועז שנור "בין תרבות הדיון ובין השם הטוב של האדם (בעקבות רע"א 1104/07 חיר נ' גיל)" המשפט גליון טו(1) (ספטמבר 2010)
דרור ארד-אילון "האם יש מקום לאסור מגע עם הצד שכנגד" אתיקה מקצועית גליון 14, 1 (אוגוסט 2005)
נטע זיו "אחריות עורך-הדין כלפי נפגעי הייצוג – מאחריות מוסרית לאחריות משפטית", תגובה למאמרה של לימור זר- גוטמן, ייצוג מול צד שכנגד בלתי מיוצג – ייזהר עורך הדין" דין ודברים, כרך א', 201 (2005)
לימור זר-גוטמן "הנאמנויות של עורך הדין" פלאטו-שנער ושגב חובות אמון במשפט הישראלי פרק ד-5 (2016)
לימור זר-גוטמן "ייצוג מול צד שכנגד בלתי מיוצג – ייזהר עורך-הדין" דין ודברים 1 153 (2005)
דרור ארד-אילון "ייצוג קבלנים בהסכמי מכר דירות" אתיקה מקצועית גליון 11, 1 (דצמבר 2004)
לימור זר-גוטמן "התבטאות עורכי דין בבית המשפט וכלפי חברים למקצוע" אתיקה מקצועית גליון 3, 3 (יולי 2002)
מיכאל טאוסיג "פרשת איקיוטק- האם הרחבת אחריותו של עורך הדין?" אתיקה מקצועית גליון 55, 1 (ינואר 2015)
