מעבירים את זה הלאה | ג'וש מלדה

אנו מאמינים כי החיבור בין הסטודנטים.ות לתעשייה בכלל ולבוגרים.ות שלנו בפרט, חשוב מאין כמותו, במיוחד בימים אלו, בהם המשק משתנה תכופות.
זו הסיבה שבחרנו לעודד אנשים יוצאי דופן, עם סיפורים מעוררי השראה, לספר את סיפורם, לשתף את הקהל הרחב במסלולי קריירה שונים, על ההצלחות ועל האתגרים שבדרך.

הסיפור הראשון שבחרנו להביא, בעיתוי שאין נכון ממנו, פורסם ביום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הוא סיפורו מעורר ההשראה של בוגר המכללה ג׳וש (ישי-וואס) מלדה, המתמודד עם 'קולובומה' - מגבלת ראייה עצבית מלידה.

***

״תשקיע בלימודים, זה הכי חשוב״ ייעצה לי אמא כשהייתי קטן. היום, שנים אחרי, אני מבין כמה היא צדקה כשהייתי בן 13 לערך, זכיתי להיכלל בתכנית ״מחשב לכל ילד״, דבר שהסעיר אותי מהתרגשות. היום בו הסרתי את האריזה ממחשב מסוג ״פאקארד-בל״ עם ווינדוס 98 בבית, היה אחד המרגשים בחיי; סוף-סוף, אוכל גם אני להשתתף ולספר לחברים בהפסקה על משחקים ששיחקתי ולהתהדר בשלבים שעברתי בהם. סוף-סוף לא ארגיש שונה. אבל הדבר הבאמת משמעותי שקיבלתי היה הליווי המתמיד של אמא שלי אל קורס המחשבים המזורז במתנ״ס השכונתי, טרם קבלת המחשב.

אמא, כעולה חדשה מאתיופיה שעוד ניסתה לחבר משפטים בעברית, ליוותה אותי לכל מפגש בכל מזג האוויר, ישבה לצידי ועודדה אותי. בלי לתת משמעות-יתר למגבלת הראייה שלי. היא הייתה צופה בי מהצד מתאמץ וחושש לקרוא מקרוב את מסך המחשב, שלא היה נגיש לקריאה והייתה אומרת לי: ״זה בסדר, תתקרב למסך״, למרות שהכיתה הייתה מלאה בחניכים אחרים שלא היו צריכים להתקרב אליו כמוני.
אמא, מתוך האינסטינקט שלה, כעולה חדשה, שנלחמה להשתלב בעצמה בחברה, נתנה לי את התחושה שאני שווה ויכול וזה עשה את שלו: בסיום הקורס זכיתי כמצטיין הכיתה; יצרתי מצגת פאוור-פוינט שהיממה את המדריכה ואת כולם. שם גם גיליתי את העולם האינסופי של עיצוב גרפי. עולם, שנותן לי חופש לבטא את עצמי, בדיוק כמו שאני רוצה.

מאז שאני זוכר את עצמי, חוויתי לא פעם מצבים של אי-צדק וחוסר שוויון בין בני אדם שתמיד הטרידו והכעיסו אותי ולא רק ביחס אלי. ״למה אנשים שופטים יכולות מקצועיות של אחרים רק לפי צבע עורם?״, ״למה נשים שוללות מערכות יחסים עם גברים רק בגלל המראה או הרקע שלהם?״… התחלתי להתעניין בעולם התקשורת. האמנתי, שזו הפלטפורמה הנכונה כדי לצמצם תופעות כאלה. ככה התחלתי ליישם את העצה של אימי ונרשמתי לתואר ראשון ללימודי תקשורת וניהול במסלול האקדמי - המכללה למינהל.

למדתי בתואר הרבה. הוא היווה עבורי גם תהליך אישי, מקצועי וחברתי כסטודנט בכלל וכסטודנט עם מוגבלות בפרט - בהתמודדות עם מטלות אקדמיות, חיי חברה סטודנטיאלים, נגישות וחיים בכלל. אבל זה לא הספיק לי. רציתי ללמוד עוד, רציתי לייצר משהו משלי לעולם. להשאיר בו חותם. ככה, חזרתי אל אותו ספסל לימודים באותה המכללה אבל הפעם לתואר שני בלימודי עיצוב, חדשנות ויזמות.

התואר השני בעיצוב יזמות וחדשנות היה עבורי עוד אבן משמעותית בדרך, שהתוותה אמא (״תשקיע בלימודים!״); בשונה מהתואר הראשון, את התואר השני עשיתי כשאני ממלא תפקיד משמעותי במסגרת ״קרן משפחת רודרמן״, עובד על ייסוד גרעין סטודנטים ראשון בקמפוס, אשר מקדם שילוב ונגישות לסטודנטים עם מוגבלות, עוסק במתן ייעוץ מקצועי לארגונים בנוגע לייצוג והנכחה של אנשים עם מוגבלות. כל זאת, במקביל למערכת יחסים שהתחלתי לטפח - בהמשכה נולד המיזם ״מכחול״, ארגון עצמאי אותו ייסדתי יחד עם שותפים נוספים למטרות העצמה וליווי של ילדים ובני נוער עם מוגבלות - על ידי בוגרים למודי ניסיון-חיים עם מוגבלות.

״מכחול״ היא תולדה של דבר נוסף שלימדו אותי החיים: ניסיון החיים שצברתי כאדם בכלל וכאדם עם מוגבלות בפרט, לא צריך להישאר אצלי. הוא יכול וצריך לשמש צעירים ממני שטרם חוו את החיים כמוני. זו הסיבה שאני, מייסדי ״מכחול״ וצוות המלווים שלנו עושים בדיוק את זה; מעניקים מניסיון-החיים שלנו בעבר, לצעירים מאיתנו בהווה, כדי להכין אותם לעתיד.

במבט לאחור, היום אני מבין: שינוי קבוע בהתנהגות כתוצאה מהניסיון הוא למעשה הלמידה: אם אני כבר לא חושש להתקרב למסך בגלל קשיי הראייה שלי, למרות שהסביבה עלולה להסתכל על זה מוזר - למדתי. אם אני לא מתבייש להציג את המוגבלות שלי כחלק ממני בראיונות עבודה - למדתי. אם התנסתי בהובלה וניהול של קמפיינים - למדתי. אם הסביבה שלי לא שופטת אותי ע״פ המראה או הרקע שלי - היא למדה.

ואני מבין דבר נוסף: אף אחד לא צריך לדבר בשמי או במקומי. אני מכיר את עצמי טוב יותר מכל אחד אחר. אני מתמיד ללמוד לדברר ולבטא את עצמי כמו שרק אני יודע. בניגוד למציאות החברתית, שנכחה במשך שנים בה מקומם של אנשים עם מוגבלות היה בשולי החברה ושאחרים דיברו במקומנו, חשוב שאנחנו, אנשים עם מוגבלות נעבור אל קדמת הבמה וניקח את רשות הדיבור לעצמנו. כמו שראוי שיהיה.

***

ג׳וש (ישי-וואס) מלדה, 32, נולד באתיופיה ועלה לארץ בשנת 1990, ג׳וש מתמודד עם 'קולובומה' - מגבלת ראייה עצבית מלידה.
בוגר תואר ראשון בתקשורת ניהול וניו-מדיה, ותואר שני בעיצוב חדשנות ויזמות, שניהם מטעם המסלול האקדמי המכללה למינהל. שותף לייסוד בפועל של LINK20 - תנועת המנהיגות הגלוב לית לקידום אנשים עם מוגבלות ביוזמת קרן משפחת רודרמן ורכז התנועה למעלה משנתיים.

מייסד גרעין הסטודנטים ״סמ״ן - סטודנטים מנהיגים נגישות ושילוב״ מטעם שותפות ג'וינט ישראל - מעבר למגבלות והתאחדות הסטודנטים במסלול האקדמי - המכללה למינהל וזוכה אות ההתאחדות הארצי בהובלת פרויקט בעל אימפקט חברתי לשנת 2017.
ג'וש שימש כרכז חינוכי בעמותת ״אריאלה-עולים ביחד״ לקידום מצוינות בקרב נוער יוצאי אתיופיה, השתתף במשלחת הסברה וסיוע קהילתי בגונדר, אתיופיה מטעם מחלקת קשרי חוץ במכללה למנהל ובמשלחת הסברה לסיאטל, ארה"ב מטעם הסוכנות היהודית לארץ ישראל. ג'וש עוסק בעיצוב גרפי מזה שנים ובמתן ייעוץ וליווי אסטרטגי לעסקים וארגונים חברתיים.