שליחים של רצון טוב

ההשתלבות במשלחת, המסובסדת על ידי המכללה, נעשית לאחר מיונים של האגודה. לדברי טואיל הסטודנטים שנבחרים הם כאלו היכולים לתרום מכישוריהם השונים – צילום, כתיבה, רקע בתיאטרון, ריקוד, וגם כאלו בעלי רקע בפעילות התנדבותית.
"במהלך התקופה בבית היתומים, היום שלנו נחלק לשניים. בבקרים פעלנו בכמה קבוצות כאשר כל קבוצה העבירה פעילות אחרת לילדים – ריקוד, תיפוף, שיעורי אנגלית, ספורט ועוד. בחלק השני של היום עסקנו בשיפוץ מבנים, נטיעת צמחים, בניית גדר, התקנת משחקים בחצר ועוד".

טואיל מוסיף כי המשלחת הביאה איתה תרומות רבות של בגדים ומשחקים שנאספו מהסטודנטים במכללה. "זה היה מדהים לראות את השינוי של העשייה שלנו. יש בבית היתומים סיפורים מאוד קשים, ואתה רואה תוך כדי הפעילות כמה הם צמאים למגע הזה, כמה הם מחכים למפגשים. עד היום אנחנו בקשר עם חלק מהילדים ומצוות המקום".

הקשר ההדוק בין חברי המשלחת נשאר עד היום

לדברי טואיל, החוויה כולה הייתה יוצאת דופן. "לי זו היתה הפעם הראשונה בהודו. זו היתה הזדמנות מבחינתי להגיע למדינה הזו, והשהייה שם במסגרת המשלחת גרמה לי להכיר את הודו ולרצות לחזור אליה שוב. כמו כן, נוצר קשר הדוק בין חברי המשלחת ואנחנו בקשר עד היום, גם עם אלו שכבר סיימו את הלימודים".

שלי הראל, לשעבר סטודנטית בבית הספר למינהל עסקים, גם נטלה חלק במשלחת להודו, שמנתה 36 סטודנטים. לדבריה, מיומה הראשון במכללה שמעה על המשלחות ההומניטריות ורצתה ליטול בהן חלק. "רציתי להשתתף בפעילות כזו שמשלבת עזרה לאוכלוסיות במצוקה, לצד החוויה של שהייה במדינה אחרת", היא אומרת.

הראל הגיעה למשלחת עם רקע התנדבותי לא מבוטל – היא מתנדבת עם אוכלוסייה של נוער בסיכון, ולאחר הצבא אף השתתפה במשלחת הומניטרית לדרום אפריקה. במסגרת המשלחת להודו, הראל היתה חלק מצוות שהעביר לילדים במהלך הבקרים שיעורי ריקוד, ובחלקו השני של היום סייעה עם שאר חברי המשלחת בשיפוץ בית היתומים. "זו היתה חוויה מטורפת. זה נותן פרספקטיבה על החיים. פתאום נתקלים באנשים שחיים אחרת, אנשים שמעריכים דברים שמזמן שכחנו להעריך. המשלחת נתנה לי להבין שאני רוצה להמשיך ולעשות דברים כאלו", היא מסכמת.

למעבר לכתבה מאתר מאקו על המשלחת ההומניטרית להודו לחצו >